קרולינה הוואטק, אמנית מיצג פולניה העובדת עם מוטיבים של אור וכלים ויזואליים, תציג את עבודתה "הילה" (Halo) בפסטיבל "מנורת לילה 6" אירוע האור והאמנות של ת"א.  הפסטיבל יתקיים לאורך הימים 16 ו-18 בינואר 2020 באזור נוה-שאנן, דרום ת"א.  

המיצב Halo של קרולינה הוואטק יוצג במרכז קהילתי הגר"א 28 תל אביב. 

הכניסה לכל הארועים חופשית.

שם העבודה מתייחס לתופעה אופטית טבעית, שמופיעה מסביב לשמש ולירח, הנוצרת משבירת קרני האור בגבישי הקרח שבאטמוספרה. בתערוכה, את מקומו של הגוף השמימי ממלא הצופה שהופך לחלק מרכזי בעבודה. עבודותיה של הוואטק משתמשות בתפישה האנושית כדי לחשוף ממדים חדשים של קיום על גבול הידע האנושי, ארץ לא נודעת שנמצאת בתווך שבין הנראה והבלתי-נראה. התהליך היצירתי של בניית האור דומה למעבדה ניסיונית שבה התוצאה של בניית הניסוי האמנותי הופכת לבלתי צפויה וחד פעמית.

קרולינה הוואטק למדה עיצוב לאמנויות הבמה באוניברסיטה לאמנות, לונדון; אמנות באוניברסיטה לאמנויות בברלין; אמנות מדיה באקדמיה לאמנויות בווארשה. עבודותיה משמשות כזרז ליצירת חוויה, לשם כך היא יוצרת מיצבים חווייתיים וסוחפים, שהם לרוב תוצאה של שיתוף פעולה עם פיזיקאים המתמחים במכניקת הקוונטים, מייסדי תורת העל-מיתר (לאונרד ססקינד, רוג׳ר פנרוז), ומהנדסים העוסקים בהנדסה מדויקת. הוואטק מעוניינת ליצור חוויות שמרחיבות את גבול הידע האנושי, תוך חיפוש שפה חזותית שתעורר רגשות ותחושות לגבי תופעות לא מוכרות.

פסטיבל 'מנורת לילה', יתקיים זו השנה השישית ברציפות, בימים חמישי ושבת, 16 ו-18 בינואר בשעות הערב. הפסטיבל הוא אירוע אמנות ותרבות לילי במרחב הציבורי ברחובות שכונת נווה שאנן ההיסטורית. השכונה, שהפכה בעשור האחרון למוקד של מתח בין תרבויות הופכת במהלך הפסטיבל לבמת שיח בין עברה של דרום תל אביב להווה הרב תרבותי שבה. שם הפסטיבל נגזר מתכנית בניין העיר המקורית של השכונה (שרק מחצית ממנה התממשה) המתבססת על צורה של מנורה בת שמונה קנים, שבמרכזם השמש – רחוב לוינסקי.

המרחבים הציבוריים, גינות, פינות רחוב, בתי עסק וחללים עירוניים, מהווים כולם במה למיצבי ומיצגי אמנות ואור הנעים בין אמירה נוסטלגית אודות עברה של השכונה להתבוננות בטריטוריה המורכבת של ההווה. באירוע יוצגו שלל מיצבים פיסוליים, מיצגים חיים, הקרנות וידאו והופעות חיות של מוזיקה מקומית סביב מוקדי חום חורפיים. בואו להתחמם באירוע האמנות הבועט והמרגש שפותח את 2020.

פסטיבל מנורת לילה גאה לארח השנה את להקת המחול בת שבע בעבודת מיצג של אוהד נהרין – ברחוב פיין הפונה מערבה אל קו הרקיע של תל אביב יפו מתמוסס הזמן בעת שרקדני הלהקה פונים אל עבר רציפי התחנה המרכזית הישנה.

הפסטיבל הוא פרי יוזמתם של יאשה רוזוב ועברי באומגרטן, העוסקים בבחינה ושינוי המרחב העירוני באמצעות פרויקטים יזומים בתחומי האמנות והתרבות המותאמים לזמן ולמקום. כבר עשור הם פועלים יחד ולחוד במרחבים עירוניים מורכבים ומאתגרים. מידי שנה מארח הפסטיבל אוצרת אורחת -השנה נוגה דוידסון מתארחת כחלק מצוות האוצרות של הפסטיבל.

הכניסה חופשית

לדף הפייסבוק של הפסטיבל 

עבודות אמנות, מיצב ואור שיוצגו בפסטיבל – מצורפת מפת הפסטיבל בהמשך: 

 Karolina Halatek – פולין – "Halo" פסל אור טבעתי אליו ניתן להכניס את ראשכם ולצוף בתוך אור.

להקת מחול בת-שבע / אוהד נהרין – מיצג – ברחוב פיין הפונה מערבה אל קו הרקיע של תל אביב יפו מתמוסס הזמן בעת שרקדני הלהקה פונים אל עבר מתחם רציפי התחנה המרכזית הישנה. יום חמישי 19:30 + 21:00

קבוצת הסלון 5 "הזמנה למעגל" תמונה קבוצתית שיוצרים חברי קבוצת הסלון 5 יחד עם אורחי הפסטיבל תוקרן על הקיר הגדול בשכונה במיצג משתף קהל.

קולקטיב קוצ'ינטה Kuchinate– "כולנו היינו פליטים" נשות ארגון הפליטות האפריקאיות, הסורגות, מספרות את סיפורן האישי והקולקטיבי. מוזמנים לטקס קפה אריתראי.

Kitchen Talks עסק חברתי היוצר מפגשים קולינריים חווייתיים בהובלת טבחים מקהילות מהפריפריה החברתית – " Make your own Injera בהנחיית אסמאית" הכנת אינג'ירה מקמח טף, בכלי מסורתי, בתוספת שירו, תבשיל אריתראי מתערובת קמח חומוס.

תיאטרון קליפה – ״ We Could be Heroes״ – מיצג של פסלים חיים של דמויות יומיומיות שנקלעו למצב משברי – רגע של אימה – וקפאו במקום.

אסף אבוטבול – ״ I Don't Care How You Feel״ – עבודת קול – קולות ממקור לא ידוע מהדהדים את המתח בין פרטים וקהילות, בין הממסדי לציבורי ; ״ Landscape in the Mist״ – עבודת וידאו בה המשורר ארז ביטון ניצב מולנו כמשקיף הרואה את מה שאיננו יכולים לראות.

מיכל אהרוני – "לבן שאנן" מבנה בסגנון הבנלואמי, שלא זכה להכרת העיר הלבנה, מסומן במתווה אור המנכיח את תכנונו הצורני.

שחר אפק – ״ עליית גג״ – מיצב אור המייצר אשליה של חדר בעליית גג בארץ רחוקה כשהשמיים הכחולים הם אותם שמיים.

רומי ארדן והגר שפירא "בוטניקה מקודדת" צמחייה עבותה משתלטת באמצעים דיגיטליים על בית הבאר הישן.

רותם בידס- "כפרה" הנשים השקופות, עובדות המין שפועלות בשכונת נווה שאנן מישירות מבט חזרה בעבודה המשלבצ צילום ו-XEROX.

רוני בן פורת– "ריצוד רחוב" – בית קברות לשלטי רחוב המאחדים את רחובות דרום העיר עם מרכזה.

כרמל ברנע ג'ונס ואבי און אסייג – "Whitewashing" מיצג משתף קהל של צילומי אופנה למותג מקומי חדש, המציף את השאלה – מה הוא מעיין התרבות המקומית החדש וכיצד הוא זולג מפאתי שכונת נווה שאנן ונטמע בזהויות ישראליות חדשות?

ורדית גולדנר– "ארוחת ערב בדרום תל אביב" המרחב האישי בו אנו עמלים על ארוחת הערב נחשף בדיוקנאות וידאו של הכנה ואכילה.

דייויד גיבס– "המסע" בסופו של גרם מדרגות היורד אל מרתף מתגלים סימנים המעידים על הימצאו של חלל תת-קרקעי גדול שעומקו המשוער נותר בלתי ידוע.

אורי גרשוני– "רוורס" – צילומי מכוניות שמצאו את עצמן על גבן, מתהפכות חזרה ואיתן גם העולם סביבן.

אורי דירקטור– ״ מסיכת וידאו Video Mask״ – צילום לייב בהשתתפות הקהל המזמין לעטות מסיכות זמניות בהקרנה, לשחק בהחלפת זהויות ולצאת לרגע מגבולות ההגדרה העצמית.

אורי הולבן– " טרנסנדר" – מיצג ומיצב בו הקהל מוזמן להתארח לרגע בתוך עולם דמיוני שבו לכל אחת.ד יש מקום.

תמר הירשפלד– ״הקצבייה״ – מיצב בו חנות בבניין שטרם אוכלס הופכת לקצביית יוקרה דמיונית.

אנה ווילד– " Techno Fertility / Songs of possible futures" – עבודת וידאו מקהלה של אישה אחת בשיר על העתידים האפשריים של טכנולוגיה ופוריות.

דור זליכה לוי ועופר טיסר– ״ The Road to Eri -Installation view״ – תיעוד והצבה מחודשת של עבודת וידאו מפסטיבל מנורת לילה הראשון, בו ערכו צמד היוצרים אוסף וידאו קליפים מאריתריאה.

אורי זמיר– "שומרת המוזיאון" מבטה חלול, אגלי זיעה זולגים ממצחה ללחייה השמנוניות ונקווים בקפלי צווארה, פטמותיה מזדקרות מאימה. החלה משמרתה בגלריה העירונית החדשה שבשכונה.

רוני חג׳ג׳– "סאונד ופיסול מינימליסטי" – חומרים שנאספו ונרכשו בשכונה מוצבים כפסלי מוטציות והכלאות. סשן מוזיקאלי אלקטרוני חי שמגיב לתנועת האנשים בחלל.

שירי טרקו– "טד" – אוסף תסרוקות שיער פורש מודל נשיות מסוג מסויים. שטוף באור אולטרה סגול החלל משנה כל תפיסה של נורמליות. הכל הופך להיות זר ומוזר.

שנית יהודיין– "HUG ME" מיצג בו האמנית מעניקה חיבוק חם, גם בחלק ה"לא נכון" של העיר.

גיל יפמן – מיצב – שלאמפר היא כלבה מוזנחת המובילה לתוך מסדרון בו צמד נורות ניאון צבעוניות בכחול ובורוד מקיימים יחסים. טנגו סוחף מלווה גופים המתפרקים ומתחברים שוב יחד בלופ אינסופי.

איילה לנדאו– ״ על- חוט״ – מיצב של תלבושות ומצעים של אנשים פראיים, מוטנטים דמיוניים שאין לדעת איך הם נראים- אלו שאמורים ללבוש את הבגדים האלו. האם האם אנושיים או שהם משונים מכדי להיתפס ככאלה?

רניי מזור "דיוראמת שכונה" במרכז קהילתי הגר"א יצרו ותיקי השכונה מיצב-חלום של השכונה לאורו של ירח.

מיכל מקרסקו "#taptap" עבודת וידאו בה אימוג׳יז קמים לתחייה ומוצאים משמעות באנימציית סטופמושיין בעמוד האינסאגרמי Tap_tap_tap stories.

ורד ניסים– ״אם אספר קורות חיי דמעות יוצאות לי מעיניי״ – וידאו בו אמה של האמנית מקרצפת פסל שיצרה הבת ומספרת לה על קורות חייה המרים והמבורכים גם יחד. הבת הרווקה בשמלת כלה, האם בשמלת סמרטוטים. שתיהן מבקשות להיחלץ מהבגדים שיעדו להן.

טל ניסים– " פיין 1" – שטח המבנה הכי ידוע לשמצה בנווה שאנן מתועד רגע לפני שנהרס והוחלף בבניין דירות חדש.

ברק סימן אוב– "החתול גריל" כשחיות הבר של נווה שאנן משתלטות על המרחב, לא נותר אלא להפיק מהן את המיטב, מיצג שנע ברחובות ומציע לנשנש מתוצרת השכונה.

אורן פישר– " אורנה מגדת העתידות" – תקשור קוסמי אל נבכי העתיד בחסות רישומים שיתחברו אל התודעה הכי גבוהה של הקהל.

להלי פרילינג– ״במכונית״ – מיצב של מכונית ממוצעת למראה המתאדה מעומס החום מבפנים ומתפרקת לרסיסים מבחוץ. בין רומנטיקה של סצינות אהבה קולנועיות לאגרוף בבטן הפצועה של איזור מוכה בסחר בא.נשים.

ורה קורמן– " פרח/ פה רך" – עבודת וידאו – אישה היא פרח, אישה היא פה רך, אישה היא פה רע, אישה היא פרא. אישה היא אם כל הקלישאות.

אלונה רודה– " in dreams" – מחווה לסרט ״קטיפה כחולה״ של דיוויד לינץ׳ המחליפה את פרברי אמריקה בדרום תל אביב.

אלהם רוקני– "האיבליס, הנערה, הסולטן וזנב האריה" – הקראת סיפורי עם מאריתראה ומסודן. הסיפורים הוקלטו ואוגדו לספר על ידי האמנית והוכנסו לתוך ארכיון הסיפור העממי.

מעין רסין– " Anna Artsy במופע בכורה" יוצרת מוסיקאלית מקומית מהרהרת על קיומה בדרום העיר.

רונה שטרן– ״כדי אור״ – כלים קדומים מתרוקנים משימושם והופכים לשער למקום לא ידוע – ברוכים הבאים לארץ הלימבו.