Dwusetna rocznica urodzin kompozytora Fryderyka Chopina, chyba najbardziej znanego polskiego romantycznego kompozytora, przyczyniła się do obchodów Roku Chopinowskiego 2010. W jego ramach odbędą się setki imprez muzycznych w Polsce i na całym świecie. Dzień 1 marca, data urodzin kompozytora, będzie punktem kulminacyjnym uroczystości. Odbędzie się wtedy kilkadziesiąt specjalnych koncertów w Polsce, Europie i innych krajach. W ciągu roku zorganizowane zostaną również koncerty kameralne, recitale, konferencje, wystawy, seminaria, wspomagane też będzie wydawanie publikacji dotyczących Mistrza z inicjatywy polskich instytucji kulturalnych za granicą.

כל כותרות הביניים הם שמות של שירים פולניים
נראה, שלכל עשור יש סגנון מוסיקלי, שמבטא את רוחו ואת הרעיונות שלו, אך לצידו קמים זרמים שנמצאים באופוזיציה. כדי לא לחפש רחוק מדי, מספיק אם נזכיר את שנות ה-80 – התקופה שבה הפופולריות של הדיסקו הגיעה לשיאה, אך בה בעת הייתה גם תקופה פוריה מאד למוסיקה אלטרנטיבית. בשנים אלו התקיימו הופעות ביכורים של להקות בעלות השפעה, כגון: The Smiths, REM ו-Sonic Youth. בפולין, דיכוטומיה זו הייתה חדה יותר ונבעה מהמצב הפוליטי במדינה, שגרם לכך שלהקות, שהיוו אלטרנטיבה לכוכבים הפופולריים, היו מחוץ לשוק העיקרי, והלחץ המתמיד של הצנזורה עליהן, גרם לבעיה לא רק בהפקת תקליטים אלא גם בהפקת קונצרטים. המצב, שבו רוב האנשים הצעירים בפולין חשבו על מרד, היטיב עם ההתפתחות של הפאנק-רוק. בשנות ה-80 החלו את פעילותן הלהקות החשובות ביותר של סגנון זה: Dezerter ("עריק"), Brygada Kryzys ("חטיבת משבר"), Armia ("ארמיה") או Siekiera ("גרזן").

הבימה של מוסיקת הפולק היא ללא ספק אחת התופעות הגדולות ביותר בשוק המוסיקה הפולני. למרות שמדובר בתופעה מקורית מאד, מאזינים רבים וחלק גדול מהתקשורת אינם מעריכים אותה ואינם מבחינים בה. חוסר עניין זה גורם לכך שחלק משמעותי מההישגים של יוצרי מוסיקת הפולק הפולנית מגיע רק לידיעת החוג המצומצם של אוהדיה. עיתונאים נזכרים בדרך כלל בבימת הפולק רק כאשר קורים אירועים יוצאי דופן – כאשר אמני רוק ידועים עוסקים במוסיקה המסורתית (כמו גז'יגוז' צ'חובסקי בפרויקט מרענן מאד מלפני מספר שנים "גז'יגוז' מצ'כוב" או וויצ'ך ואגלבסקי כיום עם להקת "Voo-Voo"). ההתעניינות מתעוררת גם כאשר אמנים פולנים זוכים בהצלחות מרשימות בחו"ל. רק אז עיתונאים רבים (ובעקבותיהם הקהל) מגלים מודעות לתופעת הפולק. כך היה כאשר במחצית שנות ה-90 הלהקה Trebunie-Tutki קצרה הצלחות רבות (בין היתר הודות לשיתוף הפעולה שלהם עם ה-Twinkle Brothers), אחרי-כן, כשעיבודים של מוסיקת כליזמרים בביצוע הלהקות Kroke ו-Cracow Klezmer Band קצרו תשואות בארה"ב ובגרמניה, ולבסוף, כאשר Kapela Ze Wsi Warszawa ("להקת הכפר ורשה"), שהיא אחד הגילויים הגדולים ביותר על בימת המוסיקה הפולנית בשנים האחרונות, עוררה הדים עולמיים. Trebunie Tutki, Orkiestra św. Mikołaja ("התזמורת של סנטה קלאוס") ויואנה סלבינסקה, עדיין מחפשים ועורכים ניסויים מוסיקליים, והתקליטים החדשים שלהם, שהופקו בשנת 2007, מוכיחים את הרמה הגבוהה שלהם. המוסיקה הדינמית של להקת Psio Crew מושכת המונים בערים רבות בפולין, שרוצים בשעשוע טוב. לעומת זאת Lautari המתוחכמת גוררת התלהבות בקרב המעריצים של מוסיקה מאולתרת. אלו רק דוגמאות עד כמה מגוונת היום המוסיקה של הלהקות המזוהות עם מוסיקת פולק פולנית עכשווית.

לפני מספר שנים מלאו לה 400 שנים. היו לה תקופות שונות: תקופות שבהן התפתחה וקצרה הצלחות ותקופות של משברים, בהן בישרו לה סוף מהיר. האופרה, "אי-ההבנה המקסימה ביותר בתולדות המוסיקה", כפי שנהג לומר ג'ורג'יו שטרלר, סוג אמנות שמצד אחד כלוא בקונבנציות, אך מצד שני בורח מהכלא של תפיסות ההלחנה השונות.

החיים הנוכחיים של הדור הצעיר מבוססים על פלוראליזם של עמדות והחופש לחפש. מדובר במצב מועיל, שמוליד מעין תסיסה המעודדת התפתחות אידיאות חדשות. בזמנו, מצבם של מלחינים צעירים בראשית דרכם היה שונה מהמצב הנוכחי. מפרספקטיבה של זמן, ניתן לנסח תזה שהדור המתחיל לא ידע ליזום את הקריירות שלו בהצעות אינדיווידואליות החלטיות. הזינוק המרשים הראשון היה הופעת הביכורים של פאוול מיקייטין (יליד 1971) בפסטיבל "הסתיו של ורשה" בשנת 1993: "לה סטראדה". אלו היו זמנים אחרים מבחינת האווירה האסתטית ולכן ה"ויכוח" הנועז של מיקייטין עם הפוסט-מודרניזם עורר הדים רבים. עם זאת, בהשוואה למצב הנוכחי, ניתן להתייחס לפניה החדה שלו למעין המשך דרכו של פאוול שימנסקי, כליישום של התזה "Non plus ultra". ליצירה של שימנסקי, שכמעט מתחילתה הייתה יצירה "מאוחרת" מבחינת הבשלות הפנימית שלה והאווירה של "סוף", קשה להתייחס כאל קרש קפיצה לאידיאות עצמיות, אידיאות של מלחין צעיר ומתחיל. אך מיקייטין לקח סיכון, מכיוון שהגיע כבר בגיל צעיר למסקנות מעמיקות לגבי המצב של יוצר עכשווי ולאבחנות נכונות של המציאות המוסיקלית, שהתוצאה שלהן היתה שינוי בסגנונו של המלחין. בשנות ה-80 התייחסו למוסיקה של מיקייטין כאל פאסטיש של שימנסקי. האווירה האטרקטיבית של פלירט, שלכאורה לא דורש מעורבות, יחד עם שאריות של מערך מז'ור-מינור, הקלה על קליטת המוסיקה ע"י אחדים ודחתה את אלו שרגילים לרוץ קדימה ולחפש חידושים.