תרגום: בוריס גרוס

מארק קרייבסקי, פילולוג קלאסי, עובד מחקר באוניברסיטת וורצלב פרסם בשנת 1999 את רומן הביכורים שלו "מוות בברסלאו". אילו, מחוצפה, היינו רוצים לשייך את הספר למסורת סיפורית כלשהי, הרי שיש לנו כאן דוגמה קלאסית כמעט לספר מתח אפל.

גיבורו של קרייבסקי, בלש משטרה, הברהרט מוק, מנהל חקירה על רצח מקברי בוורצלב לפני המלחמה. בברסלאו שנת 1934 עולמות שונים מתערבבים: השלטונות הנאצים, האוכלוסייה הרב לאומית של העיר וכת שטנית מסתורית. קרייבסקי מתהלך בעיר ההיא ורושם כבדרך אגב מוזרויות רבות וסימנים המבשרים אסון. הוא מעניק לרשמים אלה נימה אפלה ושוקע כולו בדברים שאינם חד משמעיים.

אברהרט מוק מתאים באופן מופלא לדגם זה של מסתורין, למציאות האפילה של הרצח. הוא בעצמו איש ברסלאו ובאישיותו המעורערת משתקפים האורות והצללים של העיר.

"סוף העולם בברסלאו" (2003), ההמשך של ספר הביכורים, מחזיר אותנו בזמן. השנה היא שנת 1927. בניגוד לרושם מהלך זה - הדורש תחכום רב - התגלה כרעיון מושלם. אנו מתוודעים לחייו המוקדמים של מוק וניתנים סימנים, המסבירים את הנפש הסוטה מעט של מוק. אולם לא זה מה שחשוב בתרגיל זה, כי הרי בסדרת ספרי מתח הגיבור לא משתנה באופן משמעותי. הקורא של ספרי מתח אפלים מעדיף את גיבורו בדיוק כפי שהוצג בהתחלה. יחד עם זאת שינוי התפאורה ועימות הגיבור עם מציאות חדשה מתאימים באופן מופלא לז'אנר הזה.

שנות העשרים הן מעדן אמיתי עבור קרייבסקי. בגלל נטיותיו לתורת הסוד, למסתורין ולמסכות הרי שנות העשרים המטורפות מוצגות כאן כמטעמים הטובים ביותר. הטיפוסים המוזרים המופיעים בעמודי הרומן: מכורים להרואין, מושחתים, דמויות לא מציאותיות, מתאימים באופן מושלם לעולם שמקסים את קרייבסקי (ויחד עמו את אברהרט מוק). עדיין לא הושם על פניה המיוסרות של ברסלאו המחסום הנאצי. כמעט אין אור שמש. יום בהיר יכול היה לחשוף את הצלקות על פניו של מוק – ברסלאו. אילו היו רוצים להסביר באופן הגיוני את מבנה העולם הזה, הרי שלא היה בזה כל צורך. אילו היו נוטלים מלוס אנג'לס של צ'נלר את הלילה היא הייתה נשארת ללא נשמה. כך קורה עם ברסלאו של קרייבסקי.

השנה היא 1919. בלש המשטרה אברהרט מוק מנהל חקירת מקרי רצח, שהוא בעצמו הכוח המניע שלהם. "ברוחות רפאים בעיר ברסלאו", חלק נוסף בסדרה על ברסלאו, הופך הגיבור של קרייבסקי לאובייקט משחק, ושוב החזרה בזמן מביאה תוצאות מפתיעות. בחירתו של גיבור שוטר לקורבן הוא מהלך ישן כמו סוגת הספרות הזו. המהלך הזה נוגע בעיקר לשוטרים מנוסים, הידועים באקסטרווגנטיות שלהם. קרייבסקי סיכן הרבה בהפיכתו של המבנה הזה, וגם הפעם הוא הצליח.

בספרו האחרון "מבצר ברסלאו" סוגר קרייבסקי את המוטיבים הפזורים בשלושת החלקים הראשונים של הסדרה. המוטיבים הללו שמתייחסים לאברהרט מוק מתרחשים בעתיד ולא בעבר. הפעם העלילה מתרחשת בשנת 1945, משמעות הדבר, שמדובר בחתימת הגורל של ברסלאו באופן סופי. איש כבר לא יכנה כך את וורצלב לאחר המלחמה. הדבר ייאסר.

אירק גרין מאתר מכון ספר