-
רביעי 01.02.12 - שבת 04.02.12
מוזיאון תל אביב לאמנות
שד' שאול המלך 27 , תל-אביב
אפוס הוא פסטיבל הסרטים הראשון בישראל שמוקדש כולו למפגשים בין האמנויות השונות לבין הקולנוע. השנה יכלול הפסטיבל כ-50 סרטים עלילתיים ותיעודיים, ישראלים ובינלאומיים, ולצדם סדנאות, כיתות אמן, תחרויות, הרצאות ומפגשים עם יוצרים מכל העולם שיגיעו לפסטיבל.
אורח מרכזי בפסטיבל השנה הוא האמן, המשורר והבמאי הפולני לך מאייבסקי, שבמקביל לביקורו בפסטיבל תוצג תערוכה של עבודות הוידיאו שלו במוזיאון תל אביב "אחד עשר שירים בתנועה". יליד קטוביץ', מאייבסקי למד בבית הספר לקולנוע של לודז', אבל ב-1980, נוכח אחיזתה של המפלגה הקומוניסטית בפולין, היגר משם, תחילה לאנגליה ואחר כך לארצות הברית, וכיום הוא מחלק את זמנו בין יבשות. מאייבסקי נע בין מדיומים והגדרתו המקצועית, הרב-תחומית, באה לידי ביטוי במגוון העצום של יצירותיו. מאייבסקי מציג ברחבי העולם, וב-2006 כיבד אותו ה-MOMA הניו-יורקי ברטרוספקטיבה, שם הגדירו האוצרים את סגנונו הייחודי, "הנע בין האבסורדי למטאפיזי, ובין יופי לבוטות". מאייבסקי אף זכה בפרסים בינלאומיים רבים על סרטיו, ששלושה מהם יוצגו בפסטיבל.
|
טחנת הרוח והצלב
|
סרט שלם, מהפנט ביופיו, שנעשה על פי ציור אחד של פיטר ברויגל הפלמי, בן המאה ה-16, "התהלוכה לגולגותא" שמו, המתאר את דרכו האחרונה של ישו כשהצלב על גבו, אך במקביל בורא עולם עשיר בהתרחשויות, בו דמויות המשנה לדרמת חייו של ישו מקבלות את מרכז הבמה. מאייבסקי מספר כיצד הכיר את היצירה בגיל צעיר, נשאב לתוכה ונהג להגיע שוב ושוב למוזיאון הווינאי שם היא מוצגת כדי לבחון את אינסוף הפרטים והדמויות המרכיבים אותה. ואכן, יכולתו של מאייבסקי להפיח חיים ביצירה הסוגסטיבית של ברויגל היא לא פחות מעוצרת נשימה - נדמה כאילו הוא מכניס את הצופה אל תוך הציור והופך את הדו-מימד של ברויגל למציאות גיאוגרפית מוחשית. וכך, בתשומת לב מדוקדקת לפרטים, נברא מחדש העולם שברויגל המציא, בין תחנת הקמח העומדת זקופה בנוף ומייצגת את החיים, לבין האיש השבור שהולך עם הצלב אל מותו. |
|
גן התענוגות הארציים
|
מאייבסקי מעבד כאן ספר שהוא עצמו כתב, סיפור על אהבה גדולה, המתחיל בגבר הקופץ משלושה גשרים בוונציה. הוא לא מנסה להתאבד, כי אם מממש הבטחה שנתן לאהובתו, וסיפורם המשותף ילך ויתגלה בסרט שהגבר עצמו מרכיב על חייהם. היסטוריונית של אמנות ומהנדס ימי, מומחה לגונדולות, נפגשים בלונדון ומתאהבים ממבט ראשון. כמו בסרט המאוחר יותר, "טחנת הרוח והצלב", גם כאן זהו ציור מונומנטאלי שמהווה עוגן לסרט כולו – "גן התענוגות הארציים" של הירונימוס בוש, דרכו הם חווים את תשוקתם ומשמעותה, כשהאישה, הצעירה יותר מהגבר, היא זו שמדריכה אותו בפענוח סדרה של סמלים שבציור שגם מתקשרים אל חייהם המשותפים. הסרט, שחושף משהו מהרגישות האסתטית יוצאת הדופן של מאייבסקי, זכה בפרס הגדול בפסטיבל הקולנוע של רומא ב- 2004. |
|
וויאצ'ק |
דיוקן של המשורר רפאל וויאצ'ק, בן דור המשוררים שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה והתבגרותם התרחשה במקביל להשתלטות הקומוניסטית על ארצם, פולין. וויאצ'ק, אשר שם קץ לחייו בגיל 26, מתהלך בסרטו האקזיסטנציאליסטי של מאייבסקי כמי שלא מוצא את מקומו וגם לא רגע של שקט. למרות איפוקו הרב של הסרט, ייסוריו של וויאצ'ק הצעיר עוברים היטב. בגילומו של קז'ישטוף סיבצ'יק, משורר בעצמו, וויאצ'ק הוא האדם המורד בשיא תפארתו, יוצר שלא מוכן להשתלב בעולם שמסביב, למרות שיש לו אהובה ויש לו חברים. הוא לא קושר קשר אמיתי עם איש, והוא תמיד מחפש את הדרך החוצה – בעזרת האלכוהול וגם בניסיונות ההתאבדות החוזרים ונשנים. מאייבסקי לא מנסה לתת הסברים פסיכולוגיים, ובמקום זאת מכניס את הצופה אל תוך העולם על פי וויאצ'ק, עולם המצולם בשחור לבן, שמצליח לשלב היטב בין תחושת העליבות לרגעים של התעלות ויופי. |
בנוסף יוצגו שני סרטים נוספים של במאים פולנים:
|
רוק אל החופש
|
בשיאה של תנועת ההתנגדות הפולנית למשטר הקומוניסטי החדירו אנשי המשטר צעירים ניאו-נאצים לקונצרטי רוק כדי להרוס את המסיבה. כשהמשטרה הגיעה, היא אסרה את אלה שהניאו-נאצים פגעו בהם. זוהי רק אפיזודה אחת בתולדות הרוק הפולני, המובא כאן בתוך הקונטקסט החברתי-פוליטי של פולין המשתחררת מכבליה - רוק כחלק אינטגראלי מהמהפכה, לא כקישוט, לא כמרד של נערים זבי חוטם, אלא מלחמה אמיתית שהמוסיקה שותפה מלאה בה. הסרט מביא סקירה כרונולוגית של תפקיד הרוק בתוך המאבק הפולני לשחרור בשנות השבעים והשמונים, ומציג הרבה קטעים שיחרקו לאוזן לא מיומנת אבל גם ידגימו בחדווה ובעיטה מה זאת מוסיקה זועמת באמת. |
|
תמרסון ותמרסון
|
סטפן ופרנצ'יסקה תמרסון לא ידעו לספר כיצד נפגשו, אבל זה קרה לפני הרבה שנים, ומאז לא נפרדו. כשנפגשו, עיקר כוחו היה בכתיבה והכלי שלה היה המכחול, ובמהלך חייהם יצרו יחד, מספרי ילדים ועד סרטי אוונגרד – תחום שבו הם נחשבים לחלוצים של ממש במולדתם פולניה. לפני מלחמת העולם השנייה עברו לפריז, ובעקבות המלחמה נפרדו בפעם הראשונה והאחרונה. ב-42' נפגשו מחדש בלונדון, ושם, בשנים שאחרי המלחמה, הפכו לדמויות חשובות באמנות הבלתי ממסדית, הוציאו לאור ספרים בבית ההוצאה הייחודי שלהם ובעיקר – היו לאבן שואבת לאמנים רבים שראו בהם דוגמה ומופת. הם מעולם לא התפרסמו, ונראה שזה באמת לא עניין אותם; הם יצרו בשביל עצמם, ואחד בשביל השני, ואחרי שעה ומשהו במחיצתם אפשר להבין למה הם היוו השראה לכל כך הרבה חברים אוהבים. |
התוכניה המלאה באתר הפסטיבל - www.filmart.co.il
הזמנת כרטיסים לסרטים ואירועים במסגרת הפסטיבל בקופות המוזיאון: 03-6077020









