|
||
|
||
| תרבות | ||
מוסיקה
ג'ז פולניהשורשיםלתנועת הג'ז בפולין יש מסורת ארוכה מאד, אם כי לא ניתן לקבוע תאריך מדויק של אירוע או אפילו שורה של עובדות אמנותיות אשר התחילו את התנועה הזו. לפני מלחמת העולם ה-2 לתזמורות שנגנו במועדוני ווארשה, קרקוב או פוזנאן היה ברפרטואר "ג'ז", כלומר, למשל, יצירות של ג'ורג' גרשווין או של מחברי מחזות זמר מתקופת סווינג של ברודוואי, אם נזכיר רק את ריצ'ארד רוג'רס ואת לורנץ הארט. יצירותיהן היו אז אופנתיות בכל אירופה, בדומה לסווינג. אחרי המלחמה התקופה הראשונית של קסם הג'ז דוכאה במהירות על ידי השלטונות הקומוניסטיים. לשלב הבא בהיסטוריה של הג'ז הפולני קראו תקופת הקאטאקומבות, כי ג'ז בוצע אז בצורה לא רשמית, במחתרת, בבתים פרטיים. רק תקופה של "ההפשרה" הפוליטית אחרי שנת 1955, שהביאה חופש גם בשטח האמנות, היא הפכה לתחילתה של התפתחות של תנועת הג'ז המקורית בפולין. אורגנו אז פסטיבלים של ג'ז בסופוט (בשנת 1956 ו-1957), שהתחילו את המסורת המאוחרת יותר של פסטיבל ווארשה JAZZ JAMBOREE , השייך כיום לאירועים מהותיקים ביותר מסוג זה באירופה.
נציבי הג'ז על גדות ויסלהג'ז שבוצע בפסטיבלים פולניים ראשוניים בשנות החמישים היה מוזיקה מאולתרת, הנשענת על סטנדרטים מוכרים, תוך שמירה על כל הכללים, אבל המעריצים הצעירים באו בעיקר מבין החובבים, מכאן בהשוואה למוזיקאים אמריקאים או אפילו אירופאים רמת ביצוע הג'ז בפולין הייתה יחסית נמוכה. בשנות החמישים קמו כמה להקות ג'ז, בין היתר "מלומני" (MELOMANI ) של י'זי "דודוש" מאטושקיביץ' (Jerzy “Dudus” Matuszkiewicz ), "סקסטט" של קשישטוף קומדה (Sekstet, Krzysztof Komeda), " JAZZ BELIVERS" של יאן פטאשינה וורובלבסקי (Jan Ptaszyna Wroblewski), או מבצעי ג'ז מסורתי – " STOMPERS NEW ORLEANS". בשנים 1956-1960 הופיעו והתפתחו כישרונות של מוזיקאים, אשר יוצרים ומופיעים עד היום, והם שהטביעו חוטם ברור על פעילות שורה של דורות של אנשי ג'ז פולניים. אלה הם : יז'י "דודוש" מאטושקיביץ' (Jerzy “Dudus” Matuszkiewicz) (נולד ב-1928) – מלחין וסקסופוניסט, מקים להקות, בין היתר "אוהבי מוזיקה" (Melomani), "TRADITIONAL JAZZ MAKERS", "POLISH ALL STARS". בשנות השישים הוא עסק כמעט אך ורק בהלחנה, הוא כתב מוזיקה ליותר ממאתיים סרטים, הוא ממשיך להיות מוזיקאי פעיל הנוכח מעת לעת על במת הג'ז הפולנית. קשישטוף קומדה טשצ'ינסקי 1931- 1969 Krzysztof Komeda– מלחין ופסנתרן. מייסד להקות SEKSTET, TRIO, KWINTET . מחבר מוזיקה למספר סרטים (בין היתר "להתראות מחר" של יאנוש מורגנסטרן (Janusz Morgenstern) "קוסמים חפים מפשע" של אנדז'יי ואיידה (Andrzej Wajda), "סכין במים" ו-"תינוקה של רוזמארי" של רומן פולאנסקי (Roman Polanski)). בשנת 1965 KWINTET KOMEDY הקליט אלבום "אסטיגמאטיק", אשר היום נחשב לתקליט הבולט ביותר בהיסטוריה של הג'ז הפולני. בלהקות של קשישטוף קומדה ניגנו, בין היתר: זביגנייב נאמיסלובסקי, מיכאל אורבאניאק, תומאש סטאנקו, יאן פטאשין ורובלבסקי, (Zbigniew Namyslowski, Michal Urbaniak, Tomasz Stanko, Jan Ptaszyn Wroblewski), כלומר מובילי הלהקות והזרמים הסגנוניים בג'ז הפולני. בשנים האחרונות אנו עדים לתחיית הקומפוזיציה של קומדה. ההבעה של קומדה נובעת במידה קטנה יותר מטיימינג של ג'ז טהור (מקצב האופייני אך ורק לסוג זה של מוזיקה), אשר בא במקום שירה לירית ויחס חופשי (משתנה) לזמן במהלך היצירות. זה מתייחס בעיקר לשלוש קומפוזיציות מתקליט "אסטיגמאטיק" KATTORNA, SVANTETIC, ASTIGMATIC. קשישטוף קומדה מקובל כיום כיוצר הפולני הבולט ביותר בסוג הזה של המוזיקה. תומאש סטאנקו (Tomasz Stanko נולד ב-1942) – מלחין וחצוצרן. בשנות השישים חבר קווארטט "JAZZ DARING , "החמישייה של קשישטוף אמדה". הוא גם נהג להקים להקות משלו, ביניהן "KWINTET" (בין היתר עם הסקסופוניסט והכנר זביגנייב סאייפרט (Zbigniew Seifert), ועם הסקסופוניסט יאנוש מוניאק (Janusz Muniak). הוא נהג לקחת על עצמו משימות שונות החל מנגינת סולו, דרך רביעיות, חמישיות עד לקומפוזיציות תזמורתיות (למשל עבור "מחקר הג'ז של הרדיו הפולני"). הוא נמנה על הזרם free jazz , אם כי תמיד (במיוחד בתקופה האחרונה) נשמעים במוזיקה שלו סטנדרטים עולמיים כמו גם נושאים פולניים שנלקחו ממוזיקה של קשישטוף קומדה או מהשראת תיאטרונו של ויטקאצי. ביצירתו של תומאש סטאנקה, בעלי משמעות הם: צורה פתוחה של היצירה, דבר המאפשר מחזאות משתנה בהתאם לליהוק ולנסיבות, מופשטות הביטוי, דבר המשאיר שוליים רחבים לחופש הקליטה של נגינתו של סטאנקה (האמן הוא לעולם לא "מילולי" ולא "מובן מאליו" בעיצובו) כמו גם צלילו של כלי המזוהה בצורה מידית, צרוד, כלי בעל צליל מרגש מאד, שהוא לעיתים הד של הקול האנושי (צעקה, לחש). תומאש סטאנקו הוא כיום מוזיקאי ג'ז החי הבולט ביותר, אמן פולני הפעיל בצורה בלתי רגילה. זביגנייב נאמיסלובסקי (Zbigniew Namyslowski) (נולד ב-1939) – מלחין וסקסופוניסט, גם חלילן, מנגן על צ'לו ועל טרומבון. בתחילה פעל בלהקות שבניהולם של מוזיקאים אחרים (בשנות החמישים: NEW ORLEANS STOMPERS, POLISH ALL STARS, MODERN COMBO, MODERN DIXIELANDERS. בשנים 1960-63 הוא ניגן בלהקה THE WRECKERS ). מאוחר יותר הוא התחיל להקים הרכבים משלו, לרוב רבעיות, וחמישיות. משנות השישים עד היום עברה דרך הלהקות שלו כמעט כל הצמרת של הג'ז הפולני, בין היתר ולודז'ימייז' גולקובסקי (פסנתר), מיכאל אורבניאק(סקסופון טנור), צ'סלאב ברטקובסקי (כלי הקשה), יאנוש סטפאנסקי (כלי הקשה), ולאדיסלאב סנדצקי (פסנתר), סלאבומיר קולפוביץ' (פסנתר), תומאש שוקאלסקי (סקסופון טנורי), קשישטוף שצ'ראנסקי (בס חשמלי) (Krzysztof Scieranski, Tomasz Szukalski, Slawomir Kulpowicz, Wladyslaw Sandecki, Janusz Stefanski, Czeslaw Bartkowski, Michal Urbaniak, Wlodzimierz Gulgowski ). זביגנייב נאמיסלובסקי הפך למורה בולט ביותר של מוזיקאים צעירים. בתחום ההלחנה נאמיסלובסקי יצר שפה משלו, שפה קלה לזיהוי ולא ניתנת לחיקוי. אולם התקשורתיות שהייתה מושגת במהלך הקונצרטים דרשה עבודה ענקית בחזרות, שפה הרמונית של נאמיסלובסקי יוצרת אתגר לא קטן עבור המוזיקאים, אתגר שחורג את גבולות ההבנה השגרתית של ג'ז. תקליטיו החשובים יותר של זביגנייב נאמיסלובסקי: "לולה" (1964), "בציר ענבים" (1973), "Kujaviak Goes Funky" (1975), "זביגנייב נאמיסלובסקי " (1977), "Jasmin Lady" (1978), "Future Talk" (1979), "Air Condition" (1981), "Without A Talk" (1991), "Cy to blues, cy nie blues" (1977), "Dances" (1997), "Mozart Goes Jazz" (1999). הנריק מאייבסקי (Henryk Majewski) (נולד ב-1936) – חצוצרן ומלחין. אחד המלכים הבלתי מעורערים של הג'ז הפולני בזרם שלו המסורתי, זרם הדיקסילאנד. הוא שיתף פעולה עם NEW ORLEANS STOMPERS, ב-1965 הוא הקים את OLD TIMERS, להקת הג'ז המסורתי הקיימת תקופת זמן ארוכה ביותר, וקרוב לודאי, הבולטת ביותר, בפולין. בשנים 1967-1969 OLD TIMERS סייר רבות באירופה, כשהוא, בין היתר, מלווה סולנים בעלי שם בינלאומי, כגון אלברט ניקולאס, סאנדי בראון או וויילד ביל דאוויסון. הנריק מאייבסקי מנהל מזה שנים מספר פרויקטים במקביל. הוא היה שותף ביצירת "BIG BAND STODOLA " (1968-73), בעל הרעיון ומקים של "סופרבאנד" (כך הוא מכונה) SWING SESSION, אין ספור הרכבים קאמריים (זוגות, שלישיות), שהוקמו לצורך הקלטה או לצורך קונצרט מסוימים. הוא גם פעיל בלתי נלאה בשטח ההוראה והג'ז. תקליטיו החשובים יותר: "New Orleans Stompers" (1964), "Old Timers With Sandy Brown" (1968), “Let’s Swing Again” (1971, עם BIG BAND STODOLA), “Tribute To Armstrong" (1972), "Swing Session", "Old Timers" (1981). מיכאל אורבניאק (נולד 1946) – מנגן על סקסופון טנורי וכינור, מלחין. שיתף פעולה עם "JAZZ ROCKERS" (1961), THE WRECKERS (1961, סיור בארה"ב והופעה ב-NEWPORT JAZZ FESTIVAL), עם "חמישיית קשישטוף קומדה" (1962-1964). מ-1969 מנהל להקות משלו: "קבוצה של מיכאל אורבניאק" (1969-1972), "MICHAL URBANIAK CONSTELLATION" (1973), "THE MICHAL URBANIAK FUSION" (1975-1980), ואחרים. הוא כנראה מוזיקאי הג'ז הפולני הידוע ביותר בעולם. הקריירה שלו בארה"ב החלה בשנת 1973 בתקליטים שהוצאו לאור על ידי "קולומביה" ומתקיימת תוך מזל משתנה עד היום, לשיאה היא מגיעה בתחילת שנות התשעים כאשר שמו של המוזיקאי הוזכר פעמים רבות בקטגוריות שונות של סקרי המבקרים השנתיים של ירחון בעל יוקרה – "Down Beat ". מיכאל אורבניאק מנסה לחבר בקומפוזיציות שלו טרנדים חדשים ביותר של הג'ז העולמי עם אלמנטים בעלי סגנון אישי. הוא מחבר צליל מקורי , קל לזיהוי של הכלי שלו, עם מוסכמות מחייבות. מכאן בהקלטותיו מ"התקופה האמריקאית" שלו ככלל משתתפים מוזיקאים המיצגים זרם , funk, soul-juzz, fusion או rap. בחפשו כישרונות צעירים בחברה ניו-יורקית, אורבניאק פרסם מוזיקאים צעירים רבים, בין היתר את Kenny Kirkland, Marcus Miller ואת John Abercrombie. בלי קשר לפעילותו האישית, אורבניאק שיתף פעולה עם אישים מפורסמים כ-George Benson, Joe Zawinul, Stephanne Grappelly או Miles Davis. תקליטים חשובים : (1970) "Paratyphus B" , (1973) "”Super Constellation, (1974) "Fusion", (1974) "Atma" , (1979) "Future Talk", (1984) "Take Good Care Of My Heart", (1989) "Songs For Poland", (1991) "Live in New York", (1992) "Manhattan Man", (1995) "Urbanator", (1998) "Urbanax". אדם מאקוביץ' (נולד ב-1940 Adam Makowicz) – מלחין, פסנתרן. ניגן עם הלהקה (1962) JAZZ DARINGS, עם "החמישייה של אנדז'יי קורילביץ'" (1963-1973), עם הלהקה של זבינייב נאמיסלוביץ' ב-1974, עם קבוצה של מיכאל אורבאניאק ועם השלישייה של תומאש סטאנקה. מ-1975 הוא מופיע בעיקר בהופעות יחיד. הוא פסנתרן וירטואוז, בעל סגנון משלו הן בהלחנה והן בעיבודים לפסנתר. הסגנון הזה הוא קונגלומרט של מסורות אמריקאיות שמוצאם מ-Tatum ומ-George Gershwin , כמו כן ממרכיבים של מוזיקה אירופאית המתקשרים למסורת רומנטית. כתריסר השנים האחרונות, מקוביץ' הקדיש לעיבודים משלו לסטנדרטים קלאסיים, בין היתר Jerom Kern , Berlin Irving, Cole Porter, ו-George Gershwin. הרסיטלים שלו במידה רבה מכוונים כלפי קהל של פילהרמוניה, הפסנתרן עצמו ממקם עכשיו את המוזיקה שלו קרוב יותר לקלאסיקה מאשר לג'ז. בזרם הזה נמצאות גם קומפוזיציות שלו הכתובות לפסנתר וללהקות קאמריות קטנות. תקליטים חשובים : "Newborn Light " (1972, עם אורשולה דודז'יאק), "Unit" (1975, עם תומאש סטאנקו), "Winter Flowers" (1977), "Adam" (1978), "The Name Is Makowicz" (1988), "Makowicz Plays Gershwin" (1993), "Tribute to Art Tatum" (1997). יאן פטאשין ורובלבסקי (נולד ב-1936Jan Ptaszyn Wroblewski) – מלחין ומפיק, מנגן בסקסופון טנורי. הופיע לראשונה בשנת 1956 ב-"סקסטט של קשישטוף קומדה", לאחר מכן ניגן ב-"INTERNATIONAL NEWPORT JAZZ BAND " (ארה"ב, 1958), "JAZZ BELIVERS" (1958-1959), "החמישייה של אנדז'יי קורילביץ'" (1960-1961). הרכבים חשובים משלו : "POLISH JAZZ QUARTET" (1963-1966), "MAINSTREAM" (1973-1977), "רביעית פטאשין ורובלבסקי" ( 1978-1984), "MADE IN POLAND" (משנת 1992). בשנים 1968-1978 הוא היה מנכ"ל של "אולפן הג'ז של רדיו פולין". הוא אחד המובילים על במת הג'ז הפולני, יוצרם של פרויקטים רבים בלתי שגרתיים, איש האנימציה ומפיץ הג'ז בפולין. בקומפוזיציות שלו הוא מתקשר לזרם המרכזי של הג'ז העולמי – straight ahead jazz, mainstream – אם כי ביצירות בעלות יריעה רחבה יותר "הגרסה הוארשאית", "MAESTOSO COMBINATO", "סיפורי ילדים לתזמורת" הוא מציג סגנון הממשיך את הניסיון של מה שנקרא "הזרם השלישי (Third Stream ( . הוא מפיק בולט ביותר, מומחה לכתיבת פרטיטורות להרכבי bigband גדולים, או מעורבים, באנד-סימפוני. תקליטים חשובים: (1958 ) "”JAZZ BELIEVERS, “Jazz Outsiders” (1961(, "Polish Jazz Quartet", " אולפן הג'ז של רדיו פולין" (1969), "Mainstream " (1977), "New Presentation" (1983), "Made In Poland" (1993).
סגנון הג'ז הפולניבפולין, בדומה למדינות אחרות בעלות במת ג'ז יציבה, מתקיימים סגנונות שונים של ג'ז. במידה מסוימת של פשטנות אפשר לבודד שלושה זרמים עיקריים: ג'ז מסורתי, ג'ז מודרני וג'ז מתקדם. את הג'ז המסורתי בפולין שלפני המלחמה ביצעו תזמורות הסווינג, בין היתר של קאזימייז' טורביץ', של יז'י פטרסבורג, של זיגמונט קאראסינסקי, של הנריק גולד, של אדה רוזנר (Ade Rozner, Henryk Gold, Zygmunt Karasinski, Jerzy Petersburg, Karzimierz Turewicz ). להקות מסורתיות בצורה ממשית, כלומר אלה המחכות במודע את סגנון ה-dixieland, התחילו לקום בפולין רק אחרי מלחמת העולם ה-2. להקה "MELOMANI" , שהוקמה בשנות החמישים על ידי יז'י "דודוש" מאטושקייביץ', הופיעה בשתי גרסאות: מסורתית ומודרנית. אולם dixieland כמו שצריך בצעו בפולין רק הרכבים כגון NEW ORLEANS STOMPERS (מ-1957), זיגמונט ויחארי (מ-1954) (Zygmunt Wichary), MODERN DIXIELANDERS (מ-1956), לאחר מכן JAZZ BAND BALL מ-1964, OLD TIMERS (מ-1965), RAGTIME JAZZ BAND (מ-1966), HIGH SOCIETY (מ-1969), OLD METROPOLITAN BAND (מ-1970). Dixieland , שתקופת הזוהר שלו בפולין הייתה בשנות השישים והשבעים, כיום תופס מקום שולי על במת הג'ז. אולם המצב יכול להשתנות, כיוון שנעשים ניסיונות להחיות יוזמות הקשורות לזרם המסורתי של הג'ז. פסטיבל הג'ז המסורתי באילאבה מושך כל שנה חוג המתרחב והולך של מאזינים וצופים. בפסטיבל זה מוענק פרס "זלוטה טארקה" (Zlota Tarka). מוזיקאים בולטים ביותר של זרם הג'ז בפולין הם: הנריק מאייבסקי (חצוצרה), וייסלאב אייסמונט (חצוצרה), בוהדאן סטיצ'ינסקי (קורנית), ולאדיסלאב דוברובולסקי (חצוצרה), יוליאן קוז'אבה (חצוצרה), יאן קודיק (חצוצרה), מייצ'יסלאב מאזור (פסנתר), זיגמונט ויחארי (פסנתר), יאן בובה (פסנתר), זביגנייב זאבייגלינסקי (קלרנית), וויצ'ך קאמינסקי (פסנתר), אנדז'יי יאגודז'ינסקי (פסנתר), טדיאוש פדורובסקי (כלי הקשה), יאנוש קוזלובסקי (קונטרבס) (Janusz Kozlowski, Tadeusz Fedorowski, Andrzej Jagodzinski, Wojciech Kaminski, Zbigniew Zabieglinski, Jan Boba, Zygmunt Wichary, Mieczyslaw Mazur, Jan Kudyk, Julian Kurzawa, Wladyslaw Dobrowolski, Bohdan Styczynski, Wieslaw Eyssmont, Henryk Majewski). לפי הדירוג החדש ביותר של כתב העת "Jazz Forum", בקטגוריה "להקה מסורתית", למקומות ראשיים הגיעו ארבעה הרכבים: JAZZ BAND BALL ORCHESTRA, SAMI SWOI, PROWIZORKA JAZZ BAND, VISTULA RIVER BRASS BAND,, נוסף לכך ותיקי הזרם: OLD TIMERS ו-OLD METROPOLITAN BAND . ג'ז מודרני (straight ahead jazz , ג'ז של הזרם המרכזי) בצורתו הזכה מהווה בסיס ליצירתו של כל מוזיקאי ג'ז. סטנדרד, בלוז, אלתור, כללים רשמיים והרמוניים נשמרים על ידי אנשי הג'ז בלי קשר לסגנון המועדף על ידם. זוהי רמת ההבנה, במיוחד כאשר הדבר מגיע למפגשי jam sessions בהרכבים בינלאומיים. מסורת הג'ז הפולני המודרני צומחת מתוך התייחסות ישירה לקלאסיקה האמריקאית. בשנות החמישים והשישים מוזיקאים פולנים הביטו לעבר ההקלטות של צ'ארלי פארקר ודיזי גילזבי, החמישיות של hardbop (THE JAZZ MESSENGERS ו-Julian Cannonball), וגם לעבר ההקלטות של להקות Miles Davis ו-John Coltrane. קשה שלא להעריך גם את ההשפעה של פינת השידור של Willis Conover , ששודרה מעל גלי האתר של "קול אמריקה", על התפתחות הג'ז בפולין. המפרסמים הראשיים של הג'ז המודרני בשנות החמישים היו: אנדז'יי טשאסקובסקי, יאן פטאשין ורובלבסקי, אנדז'יי קורילביץ', יז'י מיליאן, והיום – מיכאל אורבניאק, זביגנייב נאמיסלובסקי, וויצ'ייך קארולאק, וולודז'מייז' נאהורני(Andrzej Trzaskowski, Andrzej Kurylewicz, Wlodzimierz Nahorny). עוד בשנות החמישים והשישים, כאשר בפולין היה מספר יחסית מועט של מוזיקאים בתחום הג'ז (היו חסרים במיוחד נגני כלי הקשה וקונטרבס שיוצרים תחומים קצביים, שהם הרי מהווים את הבסיס לכל הרכבי ג'ז), מוזיקאים מסוימים הופיעו באותו הזמן במספר להקות, לפעמים נבדלות זו מזו בצורה קיצונית בסגנון ביצוע המוזיקה. נגני כלי ההקשה אנדז'יי דומברובסקי, צ'סלאב בארטקובסקי, יאנוש סטפאנסקי או טדיאוש פדורובסקי היו נחטפים על ידי מנהלי קבוצות ידועים ובזמן פסטיבלי ג'ז הם היו מופיעים במספר להקות (Andrzej Dabrowski, Czeslaw Bartkowski, Janusz Stefanski, Tadeusz Fedorowski). דבר דומה היה עם אנשי קונטרבס: רומן דילונגה, יאנוש קוזלובסקי, פאבל יאז'מבסקי, ברוניסלאב סוחנק, ויאצק בדנארק (Roman Dylaga, Janusz Kozlowski, Pawel Jarzebski, Bronislaw Suchanek, Jacek Bednarek). כיום, קבוצה יחסית גדולה של יוצרים בולטים מסמנת את הזרם המרכזי של הג'ז בפולין, זרם של הג'ז המודרני, ולקבוצה זו אפשר לשייך היום להקות כמו: TOMASZ STANKO QUARTET, TOMASZ STANKOSEXTET, KWINTET PIOTRA WOJTASIKA, KWINTET ZBIGNIEWA NAMYSLOWSKIEGO, HIGH BRED JAZZ TRIO, WLODZIMIERZ PAWLIK TRIO, SIMPLE ACOUSTIC TRIO, ZESPOL HENRYKA MISKIEWICZA, להקות של יארוסלאב שמייטאנה, להקות של יאנוש מוניאק (Jaroslaw Smietana, Janusz Muniak). קבוצה נפרדת, אם כי עדיין בזרם של הג'ז המודרני, יוצרים מוזיקאים העוסקים במה שנקרא ג'ז חשמלי או jazz fusion, אשר תחילתו הייתה בתקליטיו האמריקאים הראשונים של מיכאל אורבניאק. קבוצה זו בג'ז הפולני מיוצגת על ידי להקות, כגון: WALK AWAY, STRING CONNECTION, או TRIBUTE TO MILES ORCHESTRA.
מבין המוזיקאים העוסקים בסוג הזה של הג'ז, תומאש סטאנקו הוא כנראה המוזיקאי הפולני היחיד שחדר לבמה אירופאית ועולמית עם חזון משלו של הסוג הזה. נוסף לכך זרם אוונגרדי בג'ז הפולני מיוצג על ידי: אנדז'יי פשיביילסקי (חצוצרה), הלמוט נאטולסקי (קונטרבס), מיכאל זדוניאק (כלי הקשה), ולאדיסלאב יאגלו (כלי הקשה), וויציך קוניקייביץ' (הלחנה, קלידים), אנדז'יי ביז'אן (פסנתר), יאן פרידריק דוברובולסקי (פסנתר), מריאנה ורובלבסקה (שירה), צ'סלאב גלאדקובסקי (בס), קשישטוף זגראיה (חליל), ולודז'ימייז' קיניורסקי (סקסופונים), אלכסנדר קורצקי (סקסופונים) ( Aleksander Korecki, Wlodzimierz Kiniorski, Krzysztof Zgraja, Czeslaw Gladkowski, Marianna Wroblewska, Jan Fryderyk Dobrowolski, Andrzej Biezan, Wojciech Konikiewicz, Wladyslaw Jagiello, Michal Zduniak, Helmut Nadolski, Andrzej Przybielski ).
הבמה המודרנית של yassפרק חדש לחלוטין במוזיקת הג'ז הפולנית פתחה קבוצה "אהבה" (MILOSC), שקמה באפריל 1988 ב-"שלושת הערים" (שלוש מערי החוף: גדנסק, גדיניה, סופוט – המתרגם). מנהיגה של הקבוצה הוא רישארד טימון טימאנסקי (גיטרה) (Ryszard Tymon Tymanski ), אשר יחד עם מוזיקאים צעירים אחרים חולק על, מה שנקרא, הזרם הקלאסי של הג'ז הפולני. את המוזיקה שלה הלהקה הגדירה בשם yass, בכך היא חוברת למקורות קדומים של מוזיקת הג'ז. Yassהוא קונגלומרט של הגל החדש, של free jazz, של רוק מודרני, של תיאטרון אינסטרומנטאלי סוריאליסטי ושל שירה. Yass מקומי מטיל ספק בג'ז הנהוג עד עכשיו בפולין, במיוחד בערכו היצירתי. בלהקה "אהבה" בתחילת שנות התשעים הופיע בין היתר, פסנתרן מצטיין בכישרונו, לשק מוז'דז'ר (Leszek Mozdzer ), וגם סקסופוניסטים מאציי סיקאלה ומיקולאי טשאסקה (Maciej Sikala, Mikolaj Trzaska ). הקבוצה "אהבה" היא שהתחילה בתסיסה יצירתית, היא ריכזה סביבה חוג מאמינים, היא הביאה ליצירת זרם חדש בג'ז הפולני, זרם אשר מאגד היום לפחות תריסר מוזיקאים, היא בעלת חברת תקליטים (Biodro Records), יש לה פסטיבל ("מוזיקה של המוח") ומספר מועדונים עם "המוח" שבבידגושץ' בראש. קבוצות מובילות של זרם ה-yass : "אהבה" (תקליטים: "אהבה", ריקוד הדרקון", "Asthmatic", "On Life And Death", "Not Two" – עם החצוצרן האמריקאי המפורסם של זרם האוונגרד, לסטר בואווי), "תרנגולות" (תקליט: "P.O.L.O.V.I.R.U.S."), "שאון" (תקליט: "קונצרט במוח"), "DUET TRZASKA-SWIETLICKI" (תקליט: "סבל ומנוחה"), ARYTHMIC PERFECTION ("Out To Lunch", "שיחות עם תליין"), TRYTONY (תקליט: "קווים למתמטיקה זכאית"), MAESTRO TRYTONY (תקליט: "Enoptronia"), DIFFUSION ENSEMBLE (תקליט: "Azure Excess"), "גוייות", "טייס כחול". מוזיקאים מובילים של זרם ה-yass : רישארד טימון טימאנסקי (גיטרה), מיקולאיי טשאסקה (סקסופונים), מאזול (קלרינט), תומאש גביצ'ינסקי (גיטרה), יאצק אולטר (כלי הקשה), לשק מוז'דז'ר(פסנתר) מאצ'יי סיקאלה (סקסופונים) (Maciej Skala, Leszek Mozdzer, Jacek Olter, Tomasz Gwicinski, Mazzol, Mikolaj Trzaska, Ryszard Tymon Tymanski).
עיבוד לג'ז של המוזיקה של פרידריק שופןמכל זרמי הסגנונות ששלטו בג'ז הפולני בעבר וממשיכים לשלוט בו בהווה, המקורי ביותר, העממי מבית, שאין דומה לו בסדר הגודל הזה בחו"ל, הוא ללא ספק "הזרם של שופן", כלומר עיבוד לג'ז של המוזיקה של פרידריק שופן. אמנם כבר בשנות השבעים קבוצה ווקלית NOVI SINGERS הציגה עיבוד לג'ז של יצירות שופן ("Novi Sing Chopin", 1971. "Chopin Up To Date ", 1975), אבל הן היו מעובדות בצורה מזערית, על בסיס של תעתיק. רק בשנת 1994, ביוזמת חברת תקליטים Polonia Records הגיעו להקלטת האלבום המשולש הראשון של הפסנתרן אנדז'יי יאגודזינסקי "שופן" (Andrzej Jagodzinski). זאת הייתה התחלה של שורת פעולות אמנותיות של תריסר מוזיקאים (בהם גם ווקאליסטים), אשר הפכו עם הזמן לתופעה רחבה יותר. אמנם הדעות הן חלוקות, האם עיבוד יצירות מושלמות ומעולות של שופן מוביל להידלדלות המקור, או אולי בכל זאת הענקת סטנדרטים של ג'ז ליצירותיו של שופן גורמת לכך שהן פותחות בחיים חדשים לחלוטין. ללא ספק העיבוד בסגנון הג'ז מאפשר למוזיקה של שופן להגיע בצורה עקיפה לקהל חדש. ונוסף לכך אימפרוביזציה "על נושא שופן" עולה בקנה אחד עם תהליך יצירתי של המלחין, שופן הרי היה אלוף האימפרוביזציה. אם כי ישנם קולות ביקורת חזקים נגד רעיון ה-"עיבוד מחדש" בסגנון הג'ז של מוזיקה של שופן, קולות המדגישים שהרומנטיזם הוא תופעה מרוחקת מדי בכדי שסינתזה של מוזיקה של אז ושל היום יכולה הייתה לקבל את ההצדקה ההיסטורית שלה. מאשימים גם את אנשי הג'ז המעבדים את המוזיקה של שופן, בכוונות מסחריות ולא אמנותיות, ונוסף לכך בחוסר טעם מוזיקלי. הויכוח נמשך. אולם לא ניתן כבר להפוך את מהלך האירועים – נוצרים יותר ויותר תקליטים עם עיבודי ג'ז למוזיקה של שופן. יתר על כן, הצרכנים העיקריים של העיבודים האלה הם אוהבי מוזיקה קלאסית, וקונצרטים דרך קבע מתקיימים בפילהרמוניות או בפסטיבלים של מוזיקה רצינית. את הזרם של שופן בג'ז הפולני מיצגים בעיקר אנדז'יי יאגודז'ינסקי, לשק מוז'דז'ר, וולודז'ימייז' נאהורני. אנדז'יי יאגודז'ינסקי משנת 1994 עסוק בעיקר במיזמים מבית מדרשו של שופן. הוא יוצר עיבודי ג'ז לאטיודות של שופן, למאזורקות, לפולונזים, לואלסים, לנוקטורנות ולפרלודיום. שלישית יאגודז'ינסקי - אנדז'יי יאגודז'ינסקי (פסנתר), צ'סלאב בארטקובסקי (כלי הקשה), אדם צגלסקי (קונטרבס) (Adam Cegielski) – ניגנו קונצרטים בשנת 1999 בין היתר בגרמניה, באוסטריה, בארה"ב, בקנדה, בישראל, במקסיקו, בצרפת, בצ'כיה, בעיקר לקהל של פילהרמוניה, כשהם מציגים תוכנית שופן ממספר תקליטים. תיקיית שופן של יאגודז'ינסקי: "שופן" (1994), "Chopin – Live at the National Philharmonic " (1997), "Once More Chopin", "Metamorphoses" (1999). לשק מוז'דז'ר מתייחס לנושאי שופן כמרכיב אחד מתוך רבים של הקומפוזיציה. הם פועלים באימפרוביזציות שלו לצד סאלסה, בלוז, או רגטיים. לפעמים מוז'דז'ר, כשהוא הולך אחרי אבטיפוס של שופן, מחזק את האקלים שלו, מוסיף דגשים מודרניים (קצב, הרמוניה), אבל שומר על תכונות משמעותיות ביותר של המקור. תקליטיית שופן של מוז'דז'ר: "Chopin impresje" (1994), "Impressions On Chopin" (1999). ולודז'ימייז' נאהורני לוקח על עצמו את הניסיון של סינתזה של מוזיקה קלאסית וג'ז. הוא הקליט גרסת ג'ז ליצירתו של קארול שימאנובסקי, "מיתוסים". תוכנית חדשה שלו, הרשומה על התקליט "פנטזיה פולנית" (1999), נשענת על "פנטזיות על נושאי שירים פולניים אופ. 13 ", היא מכילה גם עיבודים למספר פרלודיום של שופן. לשלושת השמות האלה של היוצרים העוסקים בעיבודי ג'ז למוזיקה של שופן, יש להוסיף גם את אדם מאקוביץ', אשר מייצג עיבודים משלו לפרלודיום (רשום על התקליט); קשישטוף הרדז'ין, שאלבומו "שופן" בנוי בסגנון אמנות hardbop, והוא מנצל לצורך הסגנון הזה צליל טיפוסי של חמישיית ג'ז; לשק קולאקובסקי, (מחברם של עיבודי ג'ז ליצירות שונות של שופן לפסנתר ולכלי מיתר; זביגנייב נאמיסלובסקי, אשר לצד פרויקט מוצארט ("חמישיית חלילים DUR-A" בעיבוד ללהקת ג'ז, חמישיית כלי מיתר וחליל) מכין את נוסחיו ליצירות שופן; וווקאליסטים בסדר גודל של לורה שאפראן (אלבום "רק שופן", 1994), אווה בם, אורשולה דודז'יאק, מארק באלאטה, דורוטה מישקייביץ'. (Adam Makowicz, Krzysztof Herdzin, Leszek Kulakowski, Lora Szafran, Ewa Bem, Urszula Dudziak, Marek Balata, Dorota Miskiewicz ). נראה שהזרם בסגנון שופן בג'ז הפולני הוא תופעה מיוחדת גם בקנה מידה בינלאומי. תומאש שאחובסקי
מוזיקה פולנית מודרנית חוטים מנחים רבים, מימדים רביםההגדרה "אסכולה פולנית בהלחנה" התפרסמה בתחילת שנות השישים של המאה ה-20 באמצעות ביקורת גרמנית על מוזיקה. מונח זה נוצר כדי לתת שם לסגנון מיוחד של המוזיקה הפולנית, שבה הבסיס לבניית יצירה מוזיקלית הוא צבע הצליל. לידתה של "אסכולה פולנית בהלחנה" התאפשרה הודות להפשרה פוליטית לאחר מותו של סטאלין, ומותו הוא שהביא את פולין למשבר הפוליטי בשנת 1956. אז יחד עם פולחן האישיות בתחום הפוליטי הושלכו הצידה דוגמות של הריאליזם הסוציאליסטי . משמעות לא זניחה בהקמת "אסכולה פולנית בהלחנה" הייתה גם להקמת הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה בת ימינו "הסתיו של וארשה" באוקטובר 1956. במסגרת פסטיבל "הסתיו של וארשה" הוצגו לראשונה יצירות שהיו ליסוד המודרניות (עם "חג האביב" של איגור סטראבינסקי בראש). מגמות אסתטיות חדשות במוזיקה הפולנית התייחסו בתחילה לשימוש בטכניקה דודקאפונית, לאחר מכן התייחסו לגישה לטכניקה, שנקראה בפולין סונוריסטית, הנשענת על התפקיד המוביל של צבע הצליל מעל לכל הפרמטרים האחרים של הקומפוזיציה. את האסתטיקה הזאת מייצגים במוזיקה הפולנית, קודם כל ויטולד לוטוסלאבסקי (1913-1994), כמו כן קשישטוף פנדרצקי (נולד ב-1933) והנריק מיקולאי גורצקי (נולד ב-1933), ונוסף להם – קאז'ימייז' סרוצקי (1922-1981) ודיאוש ברד (1928-1981), וויצ'ך קילאר (נולד ב-1932), ויטולד שאלונק (נולד ב-1927), בוגוסלאב שפר (נולד ב-1929) וולודז'ימייז' קוטונסקי (נולד ב-1925) (Wlodzimierz Kotonski, Boguslaw Schaeffer, Witold Szalonek, Wojciech Kilar, Tadeusz Baird, Kazimierz Serocki, Henryk Mikolaj Gorecki, Krzysztof Penderecki, Witold Lutoslawski).
לוטוסלאבסקיהמוזיקה של ויטולד לוטוסלאבסקי Witold Lutoslawski זכתה לביצועים המעולים ביותר של המאה, אם כי חלקה והמשמעותי נוצר במחציתה השנייה , בין שנת 1958 "מוזיקת האבל" ו-1992 "הסימפוניה ה-4". בפרטיטורות שנוצרו אז, המלחין יצר את שפת ההלחנה הייחודיתשלו וגיבש צורה אישית של יפי המוזיקה, דבר שגרם לכך, שכבר בימי חייו הוגדר לוטוסלאבסקי "קלאסיקן המודרניות". ב"מוזיקת האבל" הוא יצר יסודות למפוחית-פה בעלת 12 צלילים, מרוחקת מבחינה טכנית ואסתטית מביצועי האסכולה הווינאית של ארנולד שונברג. ב-"מישחקי ונציה" (1961) הוא יזם שימוש באלמנט המקריות בתחום מוגבל, הנקרא "קונטראפונקט אלאטורי". ב"רביעית המיתרים" (1964) הכניס רעיון של צורה בשני חלקים, אשר לחלקה הראשון יש אופי של מבוא, החלק השני לוקח על עצמו את התפקיד של עוצמת ההבעה ההעיקרי. בשנות השמונים המלחין השלים את עיקרון "טכניקת השרשרת" שלו, המתבססת על עיקרון של שילוב החומר הקולי בין חלקי היצירה או בין שכבותיו. ביצירתו של ויטולד לוטוסלאבסקי ניתן להבחין עד כמה היא גדלה בעקביות ובאינטנסיביות כשלמות אינטגרלית. מ"מוזיקת האבל" הוא בנה עולם מקורי משלו, אך לא הרמטי ומבודד. לוטוסלאבסקי מצא את הנקודה המופלאה בה המסורת הופכת לעתיד, נקודה הגבול בין קבלת המסורת החורגת ממסגרתה והסתייגות כלפי יבשות חדשות המתגלות. חדשני בצורה בולטת ביותר ותגליתי, מעולם לא הפך לרדיקלי ואוונגרדי. כמופת הוא מצביע על היידן ומוצרט, על שופן ועל ליריקה של ברהמס, אם כי הוא היה רחוק ביותר ממסורתיות. ליצירותיו החשובות ביותר של לוטוסלאבסקי שייכות ארבע סימפוניות (1947, 1967, 1983 – "הסימפוניה ה-3", 1992- "הסימפוני ה-4"), יצירות תזמורתיות "קונצרט לתזמורת"(1954), "מוזיקת האבל" (1958), "משחקי ונציה" (1961), LIVRE POUR ORCHESTRE " (1968),” MI-PARTI" (1976) NOVELETTE (1979), "שרשרת 3" (1986), "INTRELUDIUM" 1989)), קונצרטים אינסטרומנטליים: "צ'לו" (1970), קונצרט כפול לאבוב, נבל ולתזמורת קאמרית (1980), "PARTITA" לכינור ולתזמורת (1988 – גרסה לתזמורת של יצירה לכינור ופסנתר מ-1984), "שרשרת "2 – דיאלוג לכינור ולתזמורת (1985), "לפסנתר" (1988), יצירות ווקליות-תזמורתיות: "שלוש פואמות של Henri Michaux" למקהלה ולתזמורת (1963), "PAROLES TISSEES" לטנור ולתזמורת קאמרית (1965), "LES ESPACES DU SOMMEIL" לבריטון ותזמורת (1975), " CHANTEFLEURS ET CHANTEFABLES" לסופרן ותזמורת (1990), קאמרית: "רביעית כלי מיתר" (1964), "פרלודיום ופוגה" ל-13 כלי מיתר (1972), "שרשרת 1" להרכב קאמרי (1983), סולו: "וריאציות על נושא פאגאניני" ל-2 פסנתרים (1941), "וריאציה סאחרובית" לצ'לו סולו (1975), "אפיטאפיום" לאבוב ולפסנתר (1979), "GRAVE – מטאמורפוזות" לצ'לו ולפסנתר (1981), "PARTITA" לכינור ולפסנתר, "SUBITO " לכינור ולפסנתר (1992).
פנדרצקיהקריירה המוזיקלית של קשישטוף פנדרצקי Krzysztof Panderecki החלה במעבר משנות החמישים לשנות השישים. כושר ההמצאה שלו בתחום הצלילים התרכז תחילה בשיטות לא קונבנציונאליות של היגוי הצליל על ידי כלי מיתר, למשל הקשה על ידי ידית עץ של קשת הכינור, בקופסת תהודה של הכלי, זאת אומרת התייחסות לכלי מיתר ככלי הקשה. יחד עם זאת קשישטוף פנדרצקי פיתח שיטה עשירה באמצעים טכניים לשימוש, במה שנקרא, קלאסטרים, כלומר במשטחים צליליים, הנוצרים על ידי צלילים הקרובים זה לזה. בצורה זו יצר קשישטוף פנדרצקי שפה קולית מובהקת משלו הניתנת לזיהוי, ומבוססת על כלים הנשמעים ככלי הקשה למרות שאינם כאלה, וכמו גם על הבעה של משטחים קוליים מתעצמים, הנודדים במרחב האקוסטי. המפנה בהתפתחות קריירת ההלחנה והאסתטיקה של המוזיקאי קשישטוף פנדרצקי התרחש ביצירה "הלהיטות על פי לוקאס הקדוש", (1966). היא מתחילה בחייו האמנותיים של פנדרצקי שורה של יצירות גדולות מהסוג אורטוריה-קנטאטה בעלות אופי דתי ומונומנטים סימפוניים, הפונים יותר ויותר לאסתטיקה הרומנטית המאוחרת. בשנות התשעים המוזיקה של פנדרצקי מצטרפת בצורה די ברורה לאסתטיקה הפוסט-מודרנית. פנדרצקי פונה לנושאים אוניברסליים, אל טקסטים שהם אבן יסוד בתרבות האירופאית, בכך הוא מתנער מהמעמד היוצר האוונגרדי, המבצע ניסויים בשפת הצלילים החדשה. התבססה דעה לפיה קשישטוף פנדרצקי הפך ליוצרה של הסינתזה של מה שבוצע עד עתה במוזיקה של המאה ה-20, סינתזה שבוצעה בפתיחות לפרספקטיבה רחבה והיא פתוחה לתולדות המוזיקה האירופאית ממקהלת ימי-הביניים ועד לאוונגרד ולתרבות אירופאית של המערב והמזרח. לשיטתו של קשישטוף פנדרצקי הפך, לעומת זאת, הפירוש מחדש של המסורת. זאת, על כן, הדרך לחזרות מסוגים שונים, המבוצעות תוך מודעות בלתי פוסקת להווה. עם יצירותיו החשובות ביותר נמנות "קינה – לקורבנות הירושימה" (1960), "רביעיות מיתרים I" (1960), "ANAKLASIS" לקשת וכלי הקשה (1960), אורטוריה "DIES IRAE" לזכר הנרצחים באושוויץ (1967), "KOSMOGONIA " (1970), יצירות דתיות - "הלהיטות לפי לוקאס הקדוש"(1965), "תפילת שחרית" (1970), "MAGNIFICAT " (1974), "TE DEUM" (1980), "REQUIEM הפולני" (1984); אופרות - "השדים מלואודון" (1969), "גן העדן האבוד" (1978), "המסכה השחורה" (1986), "המלך אובו" (1991). עם יצירותיו לתזמורת נמנות, בין השאר "II CHRISTMAS SYMPHONY" (1980), "PASSACAGLIA " (1988), "ADAGIO " (1989); עם הקונצרטים - לצ'לו, לכינור, לוויולה, ועם היצירות הקאמריות - "שלישיית מיתרים" (1991).
גורצקיהנריק מיקולאיי גורצקיHenryk Mikolaj Gorecki הוא מן המלחינים המרכזיים בפולין מאז שנות השישים של המאה שעברה. גורצקי , בן גילו של קשישטוף פנדרצקי, חייב את הקריירה העולמית שלו להצלחה המסחרית של "III SYMPHONIA – " - "סימפוניה של שירי אבל" (1976) . בתחילת שנות התשעים הייתה "הסימפוניה השלישית" של גורצקי אחת מיצירות המוזיקה המודרנית המוכרות והמבוקשות ביותר , הודות לתחנות רדיו מסחריות בריטיות המשדרות בפרקים הקלטות חדשות שלה עם Dawn Upshaw בניהולו של דוד זינמאן. אופנת האסתטיקה הפוסט-מודרניסטית הגיבה ליצירתו של הנריק גורצקי. מאזיני המערב התרגלו למוזיקה אמריקאית רפטיטיבית של סטיב רייך ופיליפ גלאס, יחד עם גרסתה הבריטית של מיכאל ניימן. רפטיטיביות סגפנית, עקשנית, של המוזיקה של גורצקי התאגדה במודעותם של המאזינים עם הרגלים אסתטיים שכבר הופנמו, תוך פתיחתם לפרספקטיבה מופלאה, שונה של יצירות המלחין הפולני. הפרספקטיבה הזו נוצרה על ידי המשמעות הדתית של המוזיקה של גורצקי, המתאגדת לצורה תרבותית שלמה כלשהי עם עוצמת ההבעה של המוזיקה של ארבו פארט הבונה צורה משלו לימי-הביניים החדשים, ומוזיקה של ג'ון טאבנר הבונה צורה משלו לביזנטיון החדשה, ונוסף לכך עם ניסויים דתיים למחצה וניו-אייג'. היסודות הפולקלוריסטים במוזיקה של גורצקי הופיעו במקביל לאופנת 'מוזיקת העולם', כשהחלה ההתעניינות הרבה במסורות עממיות ללא קשר למוצאן.
תסמונת של "האסכולה הפולנית בהלחנהלמונח "האסכולה הפולנית בהלחנה" ראוי להתייחס מטפורית יותר מאשר מילולית. יש דברים משותפים רבים בין היוצרים הנמנים עם אסכולה זו (בעיקר מעמד הבכורה שיש לצבע הצליל מעל למרכיבים האחרים), אם כי הצעותיהם האישיות לפתרונות אסתטיים מפורטים וטכניים הם שונים. מקוריות המוזיקה של קאז'ימייז' סרוצקי נובעת לא רק מצבעוניות מעודנת, שהיא לעיתים קרובות תוצאה של שימוש במרכיבים אינסטרומנטאליים בלתי רגילים ושיטות הפקת הצליל, אלא גם משימוש בטופונוניקה – מיקום מרחבי של קבוצות כלים על במה. טדיאוש בארד (Tadeusz Baird) מתבלט במוזיקה הפולנית של שנות השישים והשבעים בסוג מיוחד של הבעה, הנובעת מטכניקה בה הוא משתמש, טכניקה של שניים עשר הצלילים. הוא מוגדר כליריקן בולט ביותר ורומנטיקן של התקופה הזו, כשהוא מודה בקשרים עם המוזיקה של Alban Berg וגם בקרבה אסתטית ליצירתו המאוחרת של דימיטרי שוסטאקוביץ'. ולודז'מייז' קוטונסקי (Wlodzimierz Kotonski) נשאר נאמן למוזיקה אלקטרו-אקוסטית מהקומפוזיציה הראשונה – "אטיודה למכה אחת בצלחת" (1959), כשהוא רושם ברשימת כבוד של ביצועים מהסוג הזה יצירות כמו "ALEA" (1970), "כנפיים" (1973), ("ANTIPHONAE" (1989, עם הזמן הוא הפנה את מבטו אל יכולות חקר המחשב. למרות זאת מוזיקה אלקטרו-אקוסטית לא השתלטה על יצירתו של החלוץ שלה בפולין. שנות השבעים גם אצל קוטונסקי מביאות לשינוי הפרדיגמה – פניה כלפי הגוון "הרומנטי" ונועם הצליל המיוחד במינו. מקום נפרד במוזיקה הפולנית תופס בוגוסלאב שפר (Boguslaw Schaeffer ), אשר יזם בפולין שורה שלמה של טכניקות חדשניות לא רק בתחום הסונוריזם והסריאליזם, אלא גם בתחום הטופופוניקה, האלאטוריזם, המוזיקה הגרפית, ההפנינג, הקולאז', התיאטרון האינסטרומנטאלי, הצורה הפתוחה, הקונצפטואליות והיצירתיות השואבות מג'ז. כשהוא עוסק בציור ובגרפיקה, תיאורטיקן ומבקר, בשנות השבעים הוא פתח בקריירה של מחזאי אופנתי ומקובל, כשהוא מתרכז במחזותיו, שהם במידה רבה סוריאליסטיים, בנושאים הנוגעים לעצם משמעות המחזה ולמצבו הרוחני של האמן. ” LES SONS” שהולחן על ידי ויטולד שאלונק (Witold Szalonek ) לתזמורת סימפונית אפשר לקבל כסוג של מנשר סונוריסטי, שלו המלחין נשאר נאמן עד היום. ביצירותיו של שאלונק בולטת קבוצה מורחבת של כלי נשיפה, כשהיא הופכת לגיבורה הראשי של הפרטיטורה. למבחר תופעות קוליות נכנסת גם מכה במכסה הכלי, דיבור דרך הכלי, שימוש בפומיות בלבד, נשיפה בבקבוקים. ה"באלאגן" הקולי המאורגן הזה, ממשיך להישמע מלהיב, זמן רב אחרי הימים בהם הוא הפתיע והדהים. לרשימת יצירותיו החשובות ביותר של ויטולד שאלונק שייכים "MUTAZONI" לתזמורת קאמרית (1966), "QUATTRO MONOLOGHI" לקרן (1966), "IMPROVISATIONS SONORISTIQUES " לקלרנית, לטרומבון, לצ'לו ולפסנתר (1968), "1+1+1+1 PER 1-4 STRUMENTI AD ARCO" (1969), " MUSICA CONCERTANTE PER VIOLBASSO ED ORCHESTRA " (1977), "LITTLE B-A-C-H SYMPHONY" (1981), "חלומה של מדוזה על פגאסוס". קריירה מבריקה נוספת בהלחנה היא זו של וויצ'יך קילאר (Wojciech Kilar), שהפרטיטורות המוקדמות שלו ריגשו בהתפרצות האנרגיה שלהן, בזיקוקי החיוניות, באיתנות הצליל. RIFF 62 התזמורתי מתבסס על קצב הג'ז. יצירה קונסטרוקטיביסטית לתזמורת ולמקהלת סופראן "UPSTAIRS-DOWNSTAIRS" (1971) היא נקודת היעד וביצוע השיא במסגרת האסתטיקה הזאת. ב-1974 הופיע מפנה נמרץ בחיי היצירה של וויצ'יך קילאר. בזמן הזה נוצר "חוצב אש" (1974) לתזמורת, "מולידת האל" (1975) למקהלה ולתזמורת, פואמה סימפונית "KOSCIELEC 1909" (1976), "EXODUS" (1981) למקהלה ולתזמורת, כמו כן "קונצרט לפסנתר" (1977).
בארגלסקיהמוזיקה של זביגנייב בארגלסקי (Zbigniew Bargelski) (נולד ב-1937) היא תופעה נפרדת, הפועלת מאד על הדמיון. למרות זאת היא איננה מוזיקה ציורית. בולטת בה צבעוניות יותר גרפית מאשר ציורית. יש רצון להבחין בצורתה הקולית של המוזיקה של בארגלסקי במקורה הסונוריסטי, אך למרות שטריקים סונוריסטים אינם זרים לפרטיטורה של מחבר ה-TRIGONALIA" לגיטרה, לאקורדיון, לכלי הקשה ולתזמורת - זאת אשליה. יותר מאשר תערובת צבעים, אשר מופיעים זה אחרי זה בתחלופה קאליידוסקופית, העניין הוא ברמת הססגוניות של הכלים הנבחרים המוצבים במרכז לוח-צבעים קולי. זכות בכורה מפורטת: גיטרה, אקורדיון, כלי הקשה, סקסופון, כינור. זביגנייב בארגלסקי גילה פעמים רבות בהתבטאויותיו על מה בנויה שיטת הלחנתו – מה שנקרא טכניקה "מרכזית". ישנם מרכזים מסוימים – למשל קוליים או אינטרווליים, אולי גם קצביים וצבעוניים – היוצרים בקטע מסוים של הצורה מרכזי כובד, קטבים שסביבם החומר מתרכז. יש גם התפתחות "קובייתית" של הצורה – לפי הגדרתו של המלחין: קטע מסוים של הזמן המוזיקלי מוצג על ידי הכנסת אלמנט אחד. הקטע הזה מופיע שוב, אבל הוא מגלה כבר שני אלמנטים. לאחר מכן שלושה. הם אותם האלמנטים, דומים, בשינוי צורה. אם זה שייך לוריאציות, אז בתפיסה מאד ייחודית ומעוותת. על כן הצורה גדלה כמו קומה אחרי קומה, שכבה אחרי שכבה, מפותחת יותר ויותר, מועשרת, מעובה. זו היא תחבולת הלחנה מאד מאתגרת, מתוחכמת ויעילה מבחינה ואסתטית באותה מידה כמו שובה עין. לתשומת לב מיוחדת בין יצירותיו של המלחין ראויות אופרות, יצירות יחיד ויצירות קאמריות בהשתתפות אקורדיון, כמו כן "קונצרט לכלי הקשה ותזמורת" (1975), הרביעיות לכלי קשת "אלפיני" (1976), "אביבי" (1980), "טבע דומם עם זעקה" (1986), "עוד לילה, עוד צליל"(1980) למצוסופרן ולתזמורת, "SONNENLIEDER " למצוסופרן, לבריטון , לבס, למקהלה ולצוות קאמרי (1983), אורטוריה "שטח הפקר" (1989), "“REQUIEM לתזמורת (1992), "SLAPSTIC" לתזמורת קאמרית (1998).
הפזורהזיגמונט מיצ'לסקי ( Zygmunt Mycielski 1907-1987), סטפאן קישלבסקי Kisielewski Stefan) 1911- 1991), רומאן פאלסטר Roman Palester) 1907-1989), אנדז'יי פאנופניק (Andrzej Panufnik 1914-1991) הם מלחינים המסמלים בהיסטוריה של המוזיקה הפולנית שאחרי המלחמה, את הסינדרום של מה שנקרא "נוכחות רעה" . על "הנוכחות הרעה" הזאת של המוזיקה של מיצ'לסקי וקישלבסקי השפיעה פעילותם הציבורית בתחום הפוליטי, אשר פעמים רבות גזרה על יצירותיהם - על ידי החלטות השלטונות הקומוניסטיים – היעדרות מחיי המוזיקה, ועליהם עצמם סוג של "הגירה פנימית" מאונס. במוזיקה של אנדז'יי פאנופניק יש להצביע על ההשראה שבאה ממוזיקה פולנית עממית ועתיקה, מוטיבים דתיים שבאים מהקתוליות כמו כן יצירתיות של השפה הקולית, הבאה לידי ביטוי בבניית היצירה מדגמים אינטרוואליים פשוטים, הרכבת הצורה המוזיקלית לפי דגם גיאומטרי, דבר שלא הפריע למלחין לבנות תוצר מאד אמוציונאלי, לפעמים רומנטי בהבעתו. אנדז'יי פאנופניק הוא מחברם של בין היתר עשר סימפוניות SINFONIA RUSTICA (1948), SINFONIA ELEGIACA (1957), SIMFONIA SACRA (1963), SINFONIA CONCERTANTE (1973), SINFONIA DI SFERE (1975), SIMFONIA MISTICA (1977), METASINFONIA (1978), SINFONIA VOTIVA (1981), SINFONIA DI SPERANZA (1987), X SYMFONIA (1988), , סימפוניות רבות קטנות ממדים יותר, שלוש רביעיות לכלי קשת (1976, 1980, 1990), קונצרטים: לפסנתר(1962), לכינור (1971), לפגוט (1985) ולצ'לו (1991).
מינימליסטים פולניים: תומאש סיקורסקי וזיגמונט קראוזהתומאש סיקורסקי(1939-1988) הוא זה שיזם באירופה זרם של מוזיקה מינימליסטית . המוזיקה שלו באה ממקום של ניואנסים אקוסטיים, משמעות הצלילים, תופעות הד. היא פעמים רבות מוזיקה של לחישה. סיקורסקי הוא הראשון שהכניס לזרם המוזיקה הפולנית קטגוריה של מוזיקת הגות, שלנציגה העיקרי בארה"ב הפך מורטון פלדמן. בדרך משייכים את המוזיקה של תומאש סיקורסקי (נולד ב-1938) לזרם המינימליזם ורואים בסיקרוסקי את אחד המבשרים באירופה של הסגנון הזה. להשראה החשובה ביותר עבור המלחין הפכה להיות אמנות הציור והתיאוריה של הצייר האוונגרדי הפולני, ולאדיסלאב סטשמינסקי(1893-1952) (Wladyslaw Strzeminski), ממנו הוא קיבל מונח המבטא את האסתטיקה שלו – אוניזם. קומפוזיציות אוניסטיות של תומאש סיקורסקי הם מרחב אחיד בהגדרה, חסר מאבקים דרמטיים וניגודים משמעותיים. אין זה אומר אבל, ש"לא קורה בהם דבר" – נהפוך הוא: קורים במוזיקה הזו "עניינים" רגישים ועדינים רבים מאד. על יצירותיו החשובות ביותר נמנים: "PIECE FOR ORCHESTRA I, II, III" (1969, 1970, 1982), FOLK MUSIC (1972), "AUZ ALLER WELT STAMMENDE (1973), שני קונצרטים לפסנתר (1967, 1996), אופרה "הכוכב" (1981), "SYMPHONIE PARISIENNE (1986), שלוש רביעיות לכלי קשת (1965, 1970, 1983), חמישייה לפסנתר (1993), LA TERRE לסופרן, לפסנתר, ולתזמורת (1995).
פרספקטיבה של העשור האחרון של המאה ה-20בתמונה הפנורמית של המוזיקה הפולנית של שנות התשעים, נוכחים בצורה אינטנסיבית הולכת וגוברת דורות שנולדו כבר אחרי המלחמה. לתשומת לב מיוחדת ראויים שניים: אוגניוש קנאפיק(נולד ב-1951) ופאבל שימאנסקי (נולד ב-1954) (Eugeniusz Knapik, Pawel Szymanski). את העשור האחרון אוגניוש קנאפיק הקדיש ליצירה משותפת עם המחזאי והצייר הבלגי פאברה (Jan Fabre) - טרילוגיה אופראית THE MINDS OF HELENA TROUBLEYN, בה שכבת תוכן-בימתית חדשנית עד עומקה נפגשת עם מוזיקה, אותה אפשר להגדיר בצורה פרדוקסאלית כ"אקלקטית בצורה מקורית". קנאפיק, שמוצאו מכיתת ההלחנה של הנריק מיקולאי גורצקי, ממוקם חזק במסורת של הצורה המוזיקלית הזו, אשר באה קודם כל ממוזיקה של בטהובן וברהאמס, כמו כן גם בתרבות הצליל הזאת, עליה יש להודות, בין היתר, לרישארד שטראוס, סקריאבין ומסיאני. אוגניוש קנאפיק מצא במוזיקה שלו כזאת "תרופת פלא" של היחס בין המודרני והמסורתי, עד שקשה לומר האם את שפתו הקולית הוא ממקם במרחב ההיסטוריה, או האם רכיבי המסורת של הרומנטיזם המאוחר והאקספרסיוניזם הוא ממקם במרחב שפת המודרניות. הטרילוגיה האופראית של קנאפיק THE MINDS OF HELENA TROUBLEYN לטקסט של Jan Fabre נוצרה בשנים 1987-1996 והיא בנויה מהחוליות: DAS GLAS IM KOPF WIRD VOM GLAS – SILENT SCREAMS, DIFFICULT DREAMS – LA LIBERTA CHIAMA LA LIBERTA. . מתוך האסתטיקה של היצירתיות האופראית יוצאת גם יצירתו של קנאפיק UP INTO THE SILENCE ( (1996-2000, שיר לסופרן, לבריטון, רביעית כלי קשת ולתזמורת סימפונית. פאבל שימנאסקי משתמש ביחס למוזיקה שלו במונח "סור-קונבנציונאליזם" שהומצא בשיתוף פעולה עם סטניסלב קרופוביץ'(Stanislaw Krupowicz) (נולד ב-1952). נקודת מוצא של טכניקת ההלחנה הזאת – ליתר דיוק של החומר הצלילי, אותו מעבדת טכניקת ההלחנה – הן אמנות היסטורית, הבעות קוליות שמוצאם לעיתים קרובות מאד מתקופת הבארוק. הן, שהורכבו כחומר "קדם קומפוזיציוני" ( על כן הן לא ציטטות), הופכות למרכיבים יסודיים, מהם שימאנסקי יוצר את המבנים הקוליים שלו. טכניקה זו מעוררת מחשבה על סוג של פלימפססטים – כאילו מתחת לטקסט אחד משתקף אחר, מכוסה למחצה, גלוי למחצה. נגינתו האמיצה והווירטואוזית של פאבל שימאנסקי, מבוצעת תמיד במשמעת קפדנית, קונסטרוקטיביסטית, מוזיקה אשר מדהימה פעם בעומקה המטפיזי, פעם אחרת בזיקוקים של כמעט חושניות עממית, מוזיקה של יופי, לעיתים קרובות, מהמם, של מבני חזיונות-שווא, זו היא, כנראה התופעה המשמעותית ביותר של המוזיקה הפולנית בשנים האחרונות. בחיי היצירה של שימאנסקי יש לשים דגש קודם כל על PARTITA II לתזמורת, כמו כן על PARTITA III לצ'מבלו ולתזמורת, "ארבע יצירות דתיות" (1981), "סונאטה" לקבוצה אינסטרומנטאלית (1982), "שתי יצירות" לרביעית כלי קשת, APPENDIX לחלילית פיקולו ולכלים (1983), LUX AETERNA (1984), שתי "אטיודות" לפסנתר (1986), QUASI UNA SINFONIETTA (1990), 5 "יצירות" לרביעית כלי קשת (1992), MISERERE לקולות ולכלים (1993), "קונצרט לפסנתר" (1994), RECALLING A SERENADE לקלרינט ורביעית כלי קשת (1996). כדוגמה רעיונית של סורקונבנציונאליזם מוזיקלי אפשר לקבל את היצירה הסימפונית של סטניסלב קרופוביץ' FIN DE SIECLE (1993), בה המלחין בונה את הצורה ואת סיפור-המעשה תוך שימוש בניבים ומוסכמות של המאה העשרים: האקלקטיות המכוונת הזו ברמה של דמויות ותהליכים קוליים, הרמוניים ופקטורליים, מתממש בסופו של דבר ליצירה בלתי תלויה בדבר ואינטגרלית, בהחלט לא אוניברסיטאית ולא קטלוגית, וגם לא סוג של משחק בלהטוטנות מסוגננת. כיצירות החשובות ביותר של קרופוביץ' בשנים האחרונות, חוץ מ-FIN DE SIECLE, יש לקבל את MISERERE המשתמש בקטעים של כורל גרגוריאני למקהלה קאמרית (1992), כמו כן "אורטוריה לחג המולד" (1997). קרופוביץ', העובד במשך שנים רבות באולפן מחשבים ב-Stanford University, הפך בפולין במחצית השנייה של שנות השמונים ליוצר חשוב ביותר של מוזיקת מחשבים (בין היתר "כה אמר בוש" למוזיקה אלקטרונית (1985), "וריאציות פרידה לנושא מוצארט" (1985) לרביעייה מתוגברת ולמוזיקה אלקטרונית, CONCERTO לסקסופון טנורי ולמחשבים (1987), "רק ביאטריס" לקול נשי מדקלם, לרביעייה מתוגברת לכלי מיתר ולמוזיקה אלקטרונית. בנוף המוזיקה הפולנית תופס מקום מיוחד קשישטוף קניטל (Krzysztof Knittel) (נולד ב-1947). למעשה-היצירה שלו אפשר לשייך הגדרות כאלה, אופנתיות במיוחד בשנות השבעים והשמונים, כמו קונטרקולטורלי או אלטרנטיבי. כשהוא כורך יחד ניסיון שהביא מלימודי המוזיקה הלקטרו-אקוסטית עם הפרקטיקה של live electronics ומוזיקת אלתור, כשהוא מגשים רעיונות, בין היתר, של מוזיקה גרפית למחשב "אדם טבע" (1991), כשהוא מצרף לפרויקטים אמנותיים שלו שירה, הצגות ויזואליות ואלמנטים מרוק, קניטל הפך במוזיקה הפולנית ליוצר עיקרי בתחום ה-performances, בו יש להפנות תשומת לב קודם כל לפרויקט בשם "רכבת משא", סוג של work in progress, המקבל בהפקות הבאות עם שחקנים שונים צורות שונות. לאירוע בולט של הפסטיבל "סתיו של ורשה" משנת 1999, הפכה הצגת בכורה של HEART PIECE – DOUBLE OPERA, אותה קשישטוף קניטל חיבר יחד עם מלחין וגיטריסט אמריקאי John King לטקסט של Heiner Muller. יש לשים לב במיוחד למוזיקה אינטרוברטית של טדיאוש ויילצקי, מוזיקה אנינה בצורה בלתי רגילה בהבעותיה הליריות, בה יש להתייחס קודם כל ל-"בלדה לזקנים" שלו, לקבוצה קאמרית (1994), "פואמה אקסטרברטית" לפסנתר ולמוזיקה אלקטרונית (1995), "ID" לתזמורת סימפונית (1996) כמו כן "KONCERT A REBOURS" לכינור ולתזמורת (1998). בעל משמעות הוא גם הצליל, מצד אחד נוטה לניאו-קלאסי, מצד שני לכיוון הרומנטי, הנשמע באסתטיקה שהיא מאד אישית, ביצירותיו של אלכסנדר לאסון (Aleksander Lason) (נולד ב-1951), מהן "CONCERTO FESTIVO" לכינור ולתזמורת (1995) זכה להצלחה, הוא בוצע שנית בשלמותו בפסטיבל "הסתיו הוארשאי" והומלץ על ידי "הבמה הבינלאומית של מלחינים" הפריסאית בשנת 1998. סיכום פעילותו האמנותית העשירה של אלכסנדר לאסון מתבטא היא "סימפוניה III" (1999). המלחינים המוזכרים למעלה באים מ"בית הספר הגבוה למוזיקה" בקאטוביצה - אוגניוש קנאפיק ואלכסנדר לאסון, לפעמים מצורף לחוג הזה גם ופאבל שימנאסקי – שייכים לנציגים ראשיים של, מה שנקרא, "הדור של סטאלובה וולה". המונח בא ממקום בו התבצעה הופעת הבכורה המחזאית של הדור, כזו הייתה ההופעה בפסטיבל נידח "מוזיקאים צעירים לעיר צעירה" בסטאלובה וולה (Stalowa Wola). נוסף לכך בדור הזה מגיעה תשומת לב קודם כל לראפאל אאוגוסטין (נולד ב-1951), קשישטוף באצילבסקי(נולד ב-1950), גרז'ינה פסטרוקונסקה-נאבראטיל (נולדה ב-1947), לידיה ז'לינסקה (נולדה ב-1953) ויז'י קורנוביץ'(נולד ב-1959). (Rafal Augustyn, Krzysztof Baculewski,Grazyna Pstrokanska-Nawratil, Lidia Zielinska, Jerzy Kornowicz).
הדור הצעיר ביותרמקרב הדור הצעיר יותר יש להזכיר לפחות שני שמות: האנה קולנטי Hanna) Kulenty נולדה ב-1961) ופאוול מיקטין (Mykietyn Pawel נולד ב-1971). האסתטיקה התוקפנית מבחינת הצליל של יצירותיה של קולנטי, בגינה המלחינה פתחה בקריירה מבריקה במחצית השנייה של שנות השמונים "AD UNUM" לתזמורת (1985), שתי סימפוניות ("סימפוניה מס' 1" 1986, "סימפוניה מס' 2" 1987), "ARCUS ל-3 נגני כלי הקשה" (1988), "PERPETUUS" לתזמורת קאמרית (1989), בשנים אחרונות עברה שינוי צורה. יותר ויותר נוכחים בפרטיטורות שלה אלמנטים של הכנסה מינימליסטית כמו גם בולטת יותר ויותר הצורה המלודית של הנראטיב הקולי. בניית הצורה של יצירותיה "קונצרט II לפסנתר" (1991), "קונצרט I לכינור" (1993), "SINEQAN FORTE" לצ'לו ולתזמורת (1994), "GOING UP" ללהקה קאמרית (1995), מגובשת עקרונית על בסיס, של מה שנקרא, טכניקה של פוליפוניה קשתית, טכניקה אשר דרך הופעה א-סינכרונית של נקודות שיא של קטעי צורה בודדים, גורמת להופעה בצורה אינטנסיבית של מתח אקספרסיבי של המוזיקה שממשיך להיות, כביכול, במצב של אי-פריקה. הצלחותיה של האופרה "THE MOTHER OF THE BLACK-WINGED DREAMS" ב-"ביינאלה של תיאטרון המוזיקה" במינכן (הצגת בכורה – 9 לדצמבר 1996) מציגות את האנה קולנטי כאחת הדמויות העיקריות על במת המלחינים בפולין של היום. הבכורה הבולטת ביותר בשנות התשעים הם ביצועיו של פאבל מיקטין (נולד ב-1971), בו בזמן נגן קלרינט ומקים להקה קאמרית "NONSTRUM". בצורה ברורה האסתטיקה של יצירותיו יוצאת מתוך המוזיקה של הנריק מיקולאיי גורצקי ופאבל שימאנסקי. המוזיקה הטונלית בצורה הפגנתית (dur-moll) של מיקטין, אופייה החי, לעיתים הספונטאני, הבעתה הרשמית, כמעט, כשל כרזה, אותם האינסטינקט האמנותי של המלחין תמיד עוצר על הגבול שאחריו מתחילה באמנות הבנאליות, הדבר הזה הופך את מיקטין לדמות בעלת אישיות יוצרת ברורה וחזקה ביותר בדור הצעיר ביותר של המלחינים הפולניים. דעה זו מאשרות הצלחותיו של המלחין: קבלת היצירה "EINE KLEINE HERBSTMUSIK" ללהקה קאמרית בפסטיבל "הסתיו של ורשה" ב-1995 כאחד האירועים החשובים ביותר של הפסטיבל, מינויה של היצירה "3 FOR 13" ל-13 כלים בשנת 1995 על ידי "הטריבונה הבינלאומית של המלחינים" בפריס, כיצירתו הטובה ביותר של המלחין הצעיר, כמו גם היצירה "EPIFORA" (1966) לפסנתר ולמוזיקה אלקטרונית על ידי "הטריבונה הבינלאומית של מוזיקה אלקטרו-אקוסטית" באמסטרדם בספטמבר 1966. תמונת המוזיקה הפולנית של השנים האחרונות היא, על כן, רב-ממדית ורב-נושאית, קשה להביא אותה למכנה משותף. דבר זה מקשר את המוזיקה למוזיקה אירופאית, בה גם לא ניתן למצוא מכנה כזה, למרבה המזל. אם כי, כשאנו מתבוננים במוזיקה בת-ימינו, כדאי לציין, שחילופי משמרות של הדורות כבר התרחשו ותפקיד יותר ויותר משמעותי נופל בחלקם של מלחינים שנולדו בזמן האוואנגרד של דברי ימי המוזיקה של המאה הזו ושאת דבריהם החשובים ביותר יביעו במאה הבאה. אנדז'יי חלופצקי
|
||
| ||
