רשימת וואדוש – דרכונים לחיים

גברת מבוגרת ניגשת אל ויטרינת התצוגה. ביד רועדת מהתרגשות היא נוגעת בכריכה מחוספסת שעליה מודפס "דרכון". "כך נראו הדרכונים?" היא ממלמלת, ספק לעצמה ספק לבניה המלווים אותה. בידה השנייה היא אוחזת צילום של מסמך הדומה למסמך בתצוגה. היא משווה את גודלו, בוחנת את התאריך הרשום, בוחנת את החתימה, מפענחת את השמות הכתובים ומתבוננת בתמונותיהם. למתבונן מהצד, הפרטים הקטנים האלה נראים אולי חסרי חשיבות, אך לא כך הוא כאשר מדובר בדרכון שהציל את חייך. או את חייהם של הוריך. מדובר בדרכון של פרגוואי שזוייף בידי דיפלומטים פולנים בשווייץ, בחסות ממשלת פולין הגולה, בזמן מלחמת העולם השניה. הדרכונים איפשרו ליהודים לצאת משטחי הכיבוש הגרמני או מנעו את שילוחם למחנות ההשמדה. אמנם הניצולים וצאצאיהם ידעו לספר כי ניצלו בזכות "דרכוני פרגוואי", אך ממדי הזיופים וההצלה התגלו רק לאחרונה, עם חשיפת ארכיונו הפרטי של אחד משלושת השותפים היהודים בקשר. התערוכה "דרכונים לחיים" המוצגת בימים אלה במרכז בגין בירושלים, בחסות המכון הפולני ת"א, מספרת את סיפורו של מבצע ההצלה הנשכח.

"קבוצת ברן", כך כונתה קבוצת הדיפלומטים הפולנים והפעילים היהודיים אשר ניהלו את המבצע החשאי של זיוף הדרכונים, ואשר טוו רשת של קשרים דיפלומטים עם מדינות אמריקה הלטינית, אשר שימשו אותם במבצע. מדובר בדיפלומטים מהרמות הגבוהות ביותר : אלכסנדר וואדוש ,שגריר פולין וסגנו סטפן רינייביץ', קונסול פולין קונסטנטי רוקיצקי והנספח יוליוש קוהל אשר חברו אל מנהיגי קהילה יהודיים – הרב ישראל חיים אייס ואברהם זילברשיין.

 

מבצע ההצלה החל בשנת 1941, מספר חודשים לפני פלישת גרמניה לברה"מ. כ-400 דרכונים הונפקו ליהודים בליטא, על מנת לאפשר את יציאתם מהמדינה ואת עלייתם לפלשתינה. בין מקבלי הדרכונים היו יהודים פולנים, אבל לא רק. הנפקת הדרכונים התאפשרה בזכות דיפלומט בשגרירות פרגוואי שמכר דרכונים ריקים. דרכונים אלה נרכשו בכספי ממשלת פולין ובכספי הקהילה היהודית. הקונסול הפולני מילא בכתב ידו את שמות היהודים וצרף את תמונותיהם למסמך. הדרכון הוחזר לשגרירות פרגוואי לחתימה מקורית. את שמות היהודים, פרטיהם ותמונותיהם סיפקו נציגי הקהילה היהודית שנטלו חלק במבצע. העתקי הדרכונים נשלחו למבקשיהם – יהודים בשטחי ברה"מ, הולנד ופולין הכבושה. בהמשך, הצטרפו למבצע גם דיפלומטים משגרירויות דרום אמריקה אחרות כמו הונדורס ופרו.

באותם ימים, יכלו הדרכונים לכלול מספר שמות: בני זוג או אפילו משפחות שלמות. כיום, ידוע לנו על כ-1000 דרכונים מזויפים כאלה, אבל מעריכים כי ישנם נוספים. קבלת הדרכונים לא הבטיחה הצלה, אלה רק הגדלה של הסיכוי להצלה. היו יהודים שנפטרו בגטאות עוד בטרם הגיעו המסמכים לידיהם. אחרים נפטרו בדרך למחנות אליהם נשלחו. יהודים נושאי הדרכונים הללו נחשבו לנתיני מדינה זרה ולכן,  לא נשלחו למחנות ההשמדה, אלא למחנות ריכוז בהם תנאי המחיה היו טובים יותר. הנאצים קיוו להבטיח את שחרורם של אזרחים גרמנים כלואים באמריקה תמורת שחרור היהודים שבמחנות הריכוז.

אי אפשר לצפות שמבצע בקנה מידה גדול יישאר נסתר מעיני הרשויות של המדינות המעורבות בדבר. קבוצת ברן החלה בפעולתה ללא ידיעת ממשלת פולין הגולה, מכיוון שהגרמנים ריגלו אחר צינורות הקשר הללו. אולם מברק שנמצא בארכיון מראה שממשלת פולין ידעה ונתנה את ברכתה לכך. משעלה חשדם של הנאצים על מקורות דרכונים כה רבים, פנתה ממשלת פולין לפרגוואי ולמדינות האחרות וביקשה להכשיר את הדרכונים המזויפים, כדי להציל חיים. ממשלת פולין הגולה ניהלה מגעים עם מדינות רבות ובכללם ארה"ב, ובקשה לאפשר לאזרחים יהודים למצוא בהן מקלט.

הארכיון המדובר, המאיר צדדים נוספים של הפרשה, הוא הארכיון הפרטי של הרב אייס. לאחר פטירתו בשווייץ עבר הארכיון בירושה מעליית הגג בה אוכסן בביתו של בנו, אל נכדתו ולבסוף אל נינו שמתגורר בירושלים. הארכיון מכיל רשימות של יהודים פולנים אשר ביקשו דרכונים ואת הצילומים שלהם, מכתבים משטחי הכיבוש הנאצי, צילומים של החיים בגטאות, ותכתובת העוסקת בדרכונים. בארכיון נמצאו גם דרכונים שהושארו בשווייץ, כערובה לביטולם אחרי המלחמה. בעלי הדרכונים קיבלו צילומי דרכון ואישור המעיד על כך שהוא הונפק להם. הארכיון הועבר למוזיאון אושוויץ-בירקנאו ושם הוא נשמר. חוקרים ממכון פילצקי בפולין עברו על החומר מתוך הארכיון והצליבו שמות עם ארכיונים אחרים בעולם. רשימת מקבלי הדרכונים מונה כיום כ-3000 אנשים, אבל מעריכים כי היו בה למעלה מרבבה. כיום ידוע על למעלה מ-700 אנשים שחייהם ניצלו בזכות הדרכונים המזויפים.

במהלך אירוע פתיחת התערוכה הוקרן סרט תיעודי "דרכוני פרגוואי" המספר את סיפור מבצע ההצלה תוך התייחסות לאקלים הפוליטי בו פעלו חברי קבוצת ברן. ד"ר יאקוב קומוך, שגריר פולין בשווייץ ושותף בכתיבת הספר "רשימת וואדוש", המרכז את שמותיהם של בעלי הדרכונים, סיפר על תהליכי המחקר בעקבות מציאת הארכיון ויצא בקריאה נרגשת לעזור בחיפוש אחר בעלי דרכונים נוספים. מרגש במיוחד היה לשמוע מפיו של מרקוס בלכנר, קונסול הכבוד מטעם פולין בציריך  שהוא יהודי ממוצא פולני,  על גילוי קיומו של הארכיון ועזרתו בחשיפתו לציבור. לאחר צילום הסרט נתגלה שאביו היה בסוד העניינים ועזר לחברי הקבוצה.

התערוכה קטנה. כל המוצגים בה כולם נכנסים בויטרינת תצוגה אחת, שגודלה כגודל שולחן פשוט. אך כל תמונה, כל שם – הם עולם שלם, שהרי, "המציל נפש אחת, כאילו מציל עולם ומלואו". חשיפת הארכיון היא בחזקת גילוי תיבת אוצר. ניצולי שואה רבים לא דיברו ולא ספרו למשפחתם על קורותיהם. רבים מהם לקחו את פרטי הצלתם אל הקבר עם מותם. צאצאיהם של מי ששרדו ישמחו בוודאי לגלות את הפרטים מאחורי הצלתם. קרוביהם של אלו שלא שרדו, אולי ינוחמו, שהיו מי שעשו כל שבידם כדי להצילם. לחוקרי השואה ומלחמת העולם השנייה, מספק הארכיון הוכחות על פרשיה בהיסטוריה שהייתה עד עתה בחזקת סיפורים ושמועות. אבל יש מי שיראה בגילוי הארכיון מעין תיבת פנדורה, שפתיחתה מעוררת שאלות : איך זה שממשלה גולה עשתה כל כך הרבה כדי להציל יהודים, בעוד שממשלות מכהנות לא נקפו אצבע לשם כך? מדוע לא פתחו מדינות העולם את שעריהן? האם היו עוד נציגי קהילות יהודיות שפנו לנציגויות של מדינות ביוזמות להצלה ולא נענו? יש בפרשה הזו מסר עבור כולנו – אם יש רצון להציל נפשות, תתגלינה הדרכים וההזדמנויות.

מה עלה בגורלם של חברי "קבוצת ברן"? השגריר וואדוש, שהתנגד לשלטון הקומוניסטי, נשאר במערב אירופה והתגורר בשווייץ ובצרפת. הוא חזר לפולין חולה מאוד לפני מותו, נפטר ונקבר בוורשה בגיל 71.  קונסטנטי רוקיצקי נשאר בשווייץ ונפטר עני וחסר כל בגיל 59. סטפן ריינייביץ היגר לארגנטינה וכיהן כראש הקהילה הפולנית הגולה. לאחר פרסום הארכיון הוכר קונסטנטי רוקיצקי בידי ארגון יד ושם כחסיד אומות העולם ואילו וואדוש ורינייביץ קיבלו הערכה על פועלם. יוליוש קוהל היגר מפולין לקנדה והקים עסק מצליח לבניה. הוא נפטר במיאמי בגיל 72. הרב ישראל חיים אייס נפטר בפתאומיות כשנתיים לאחר תחילת המבצע ב1943 בשווייץ. אברהם זילבשיין נשאר בג'נבה אחרי המלחמה, נישא למזכירתו שהייתה אף היא בסוד העניינים ונפטר בג'נבה בגיל 70.

 

יניה זסלבסקי, בלוגרית טיולים, צלמת וכותבת ובעלת הבלוג אפקים מטיילים