תדאוש פנקייביץ' (נובמבר 1908 – נובמבר 1993) היה בנו של רוקח ובעליו של בית המרקחת בתוך השטח של גטו קרקוב בתקופת השואה. הוא נהג לסייע ליהודי הגטו בתרופות, כסף ומזון ובנוסף, זייף מסמכים עבורם. הוא למד רוקחות באוניברסיטה היגילונית של קרקוב ובשנת 1933 הועברה לידיו הבעלות על בית המרקחת של אביו, ששכן בכיכר זגודי שבלב רובע פודגורזה בעיר – שלימים, הפך לכיכר המשלוחים של הגטו. לקוחותיו היו פולנים ויהודים כאחד.

במרץ 1941 תחת הכיבוש הנאצי, הוכרז רובע פודגורזה כגטו בו רוכזו יהודי קרקוב. פנקייביץ', כמו יתר בעלי העסקים הפולניים באזור, קבל הוראה לעזוב לחלק הארי של העיר ולקבל שם חנות חלופית. הוא היה היחיד מבין 4 בתי מרקחת בשכונה, שסרב. הוא הצליח לשכנע את הגרמנים להישאר במקום ונשאר לגור ולעבוד בבית המרקחת שלו ולאורך תקופה ארוכה, יחד עם עוזרותיו, סייע ליהודי הגטו להינצל מציפורני הנאצים, עד לחיסול הגטו. מהמקום, אשר הפך למקום מסתור מציל חיים עבור יהודים רבים, צפה בפשעים שביצעו הגרמנים הנאצים ותיעד מתוכם ביומנו שלימים, הפך לספר שראה אור בשנת 1947 – "בית מרקחת בגטו קרקוב" – על הספר 

לאורך התקופה האיומה הזו, הפך בית המרקחת שלו לנקודת חלוקת מזון כמו גם לחלוקת תכשירים קוסמטיים כמו חומרים לצביעת שיערם וזקניהם של יהודים על מנת שייראו צעירים יותר ויזכו להיבחר לצד הנכון בסלקציה הנאצית.

לימים, היה פנקייביץ' אחד העדים שהשתתפו בסרט "שואה" של קלוד לנצמן.

ב-10 בפברואר 1983 העניק ארגון יד ושם לתדאוש פנקייביץ' את התואר חסיד אומות העולם ובאפריל אותה שנה הוקם מוזיאון על שטח בית המרקחת שלו.

אחרי המלחמה חזר לעבוד כרוקח ונפטר בקרקוב גיל 85.