בעקבות הפלישה לפולין בשנת 1939, גורשה משפחת קרמפץ' – הזוג יז'י ואירנה ו-3 ילדיהם המתבגרים –  מנחלתם, ליד העיר פלוצק. הם עברו בסמוך לוורשה ושכרו חווה. מהר מאד החלו לאסוף אל ביתם יהודים שעברו בסביבה והצליחו להימלט מרדיפות הנאצים. ביניהם : כריסטינה איזביצקה, אנה זופיה ובנה, יוזף אטינגר, קריסטינה רדז'ייבסקה ובתה לריסה שטורחן, צ'סלבה קונקו, זופיה שידור עם אחיותיה, אליזה טמלר וד"ר טבורקובסקי. למעלה מ-20 פליטים יהודים נוספו לשמות הללו לאחר מרד ורשה, בקיץ 1944. כולם עבדו בחווה ובשדות של המשפחה, על מנת לייצר אספקה קבועה של מזון ולא פחות מזה, כדי לספק לעצמם זהות של עובדי חווה מן המניין. ילדים יהודים ונוצרים מבני המשפחות הללו, נכחו זה לצד זה בשיעורים בבית ספר מחתרתי שהוקם בידי משפחת קרמפץ'. יז'י קרמפץ' שכר חווה נוספת בסמוך לזו של משפחתו ובה, שיכן את שתי אחיותיו אלינה ואוגניה עם ילדיהן. עם הזמן החלו גם האחיות בחווה זו הסמוכה לאסוף אליהן פליטים יהודים. לחלק מהיהודים ניתנו זהויות מזוייפות ותעודות זהות, הודות לקשרים המחתרתיים של יז'י. כל עשרות היהודים שהוחבאו ע"י משפחת קרמפץ' – ניצלו מזוועות השואה.

משפחת קרמפץ' סייעה לכל מי שנקרה על דרכה עם מחסה, מזון, בגדים, ולא פחות מזה, עם תמיכה מורלית. רבים מהשכנים ביישובים הסמוכים ידעו על היהודים הרבים המתחבאים בשתי החוות הללו, אולם כנראה הודות לקשרים הטובים ול"שותפים השקטים" של יז'י קרמפץ', לא הלשינו. חלק מבני המשפחה גם סייעו למחתרת הפולנית וגנבו נשקים ורימונים ממאגר נשק של הגרמנים הנאצים שהיה באיזור.

אחרי המלחמה נשמרו הקשרים בין משפחת קרמפץ' לבין היהודים שמצאו אצלם מקלט בימי המלחמה. הם מצדם, מעולם לא נענו להצעה לעזוב את פולין. רק בנם טדאוש קרמפץ' שלמד בפוליטכניון של ורשה, עזב לבסוף למונטריאול בשנת 1973.

באפריל 1944 הוענק התואר חסידי אומות העולם מארגון יד ושם לאירנה ויז'י קרמפץ'. האות ניתן לידיה של אירנה קרמפץ' האלמנה מידיו של שגריר ישראל בקנדה דניאל גל, במהלך טקס בשגרירות ישראל במונטריאול, בדצמבר 1995 בנוכחות הקונסול הכללי של פולין מלגוז'טה דג'יידושיסקי. האות הוענק לבני הזוג קרמפץ' כמו גם לבני משפחה נוספים שלהם, שחיים היום במונטריאול וקבלו את התואר בשנים הבאות, עם התברר עדויות נוספות של ניצולים.